7

. בפרשתנו יש לציין את מעלת בני גד

לפי זה מובן גם מדוע דוקא בפסוקנו מוסיף רש"י "ואויבים נופלים לפניהם", כי ללא תוספת זו מתעוררת שאלה על הטעם שמציין רש"י "לפי שהיו גבורים":

אילו רצה משה להבטיח את נצחון המלחמה על ידי הרכבת הפלוגה הראשונה מגבורים בלבד, מוטב היה שפלוגה זו תורכב מבני יהודה?

בפרשת מטות אין לשאול מדוע לא קבעו שבני יהודה יהיו בראשי הגייסות, כי שם אנו מוצאים, שרצו דוקא שבני גד יצעדו בראש, כדי לעקור את החשש של "ראים" ו"תניאון". וצריך להבהיר רק כדברי רש"י, ש"מתוך שגבורים היו" - כי אילו הם לא היו גבורים, היתה הליכתם בראש המלחמה גורמת נזק לנצחון. אך בפרשתנו, כאשר מסופר, כפירוש רש"י, שהם הולכים ראשונים "לפי שהיו גבורים", כיון שרצו דוקא גבורים, מוטב היה, לכאורה, שהפלוגה הראשונה תורכב מבני יהודה? ולפחות - ביחד עם בני יהודה?

על כך משיב רש"י "ואויבים נופלים לפניהם" - לבני גד היתה מעלה אף על בני יהודה: הליכתם בראש הבטיחה את קיום הציווי "לא תחיה כל נשמה", כדלעיל בסעיף ג'.

דברים א

ח. מה גרם לש'נו? בהוראת משה! אך עדיין יש להבין: אכן, מדוע כאשר סיכם משה בתחילה את התנאי עם בני גד ובני ראובן, בפרשת מטות, הוא הסכים להליכתם בראשי הגייסות, ואחר כך, כאשר חזר על משנה תורה, אז הוא הוסיף שעליהם ללכת "לפני אחיכם": אם נצחון המלחמה מחייב שהפלוגה הראשונה כולה תורכב מגבורים - מדוע היה די לפני כן בהליכתם רק "בראשי גייסות"? לכן הכרחי לומר, שבין הזמן של סיכום התנאים עם בני גד ובני ראובן לבין ראש חודש שבט, שבו החל משה לומר את משנה תורה, התרחש מאורע מסויים, שגרם למשה להוסיף את ההוראה שעליהם ללכת "פני אחיכם". ודבר זה הוא כה פשוט, כך ש"בן חמש למקרא" מבין זאת בעצמו, ורש"י אינו צריך לבאר זאת.

ט. התידוש: ודאות באי כניסת משה לאר ישראל

כאשר סיכם משה את התנאי עם בני גד ובני ראובן, הוא קיווה (וכן כל ישראל'י, כולל בני גד ובני ראובן") שעל ידי תפילה הוא יוכל להביא לידי כניסתו לארץ ישראל*. כי על ידי