188

מעשה זה, ש"ישבו להם חוץ מארץ ישראל", לבלתי רצוי*'.

אך עדיין אין מובן: למשה לא אכפת רק כלל ישראל, אלא אף כל יהודי כפרט, ובודאי שני שבטים וחצי. אם כך, כיצד הוא הסכים למעשה שלא פגע בשאר השבטים, אך לא היה אכפת לו, לכאורה?', שבני גד ובני ראובן עצמם אינם מקבלים נחלה בארץ ישראל?

ג. הרצון לעסוק רק בעניניס רוחניים מבואר בתורת החסידות*', שבני גד ובני ראובן רצו להישאר בעבר הירדן ולעסוק במקנה, כי עבודתם של רועי צאן אינה כרוכה בטרדות רבות*', וגם בהיותם אנשי מקנה יוכלו להיות קשורים תמיד לקדוש-ברוך-הוא.

זהו ההסבר לכך?< שהאבות והשבטים (חוץ מיוסף) בחרו להיות "רועי צאן", כדי לא להיות טרודים

בעניני העולם הזה, וכך יוכלו תמיד להיות מרכבה לאלקות*.

לפי זה מובנת ההשוואה בין בקשת בני גד ובני ראובן לבין טענת המרגלים - גם בפנימיות הענינים:

גם המרגלים רצו להישאר במדבר, כי!? ידעו, שבכניסתם לארץ ישראל ייפסק המן, ויזדקקו ללחם מן הארץ, שהשגתו כרוכה במלאכות רבות: חרישה וזריעה וכו'. לכן הם העדיפו להישאר במדבר, מנותקים מן העולם הזה, מקום שבו ניתן להם מזונם (ומשקם) הגשמי - לחם מן השמים (ומים מבארה של מרים).

אמנם, גם האבות והשבטים נהגו כך, אך למרגלים נחשב הדבר לחטא, כי להנהגה כזאת היה מקום לפני מתן תורה. לעומת זאת, לאחר מתן תורה, אשר תכלית מתן תורה היא להפוך את העולם הזה הגשמי לכלי לאלקות?, צריך לעסוק גם בענינים הגשמיים, ולעשות מהם דירה לה' יתברך.

לפי זה מתחזקת יותר השאלה שהוזכרה לעיל בסוף סעיף ג כיצד הסכים משה לכך שבני גד ובני ראובן יישארו בעבר הירדן, ולא ייכנסו לארץ ישראל?