147
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
למשמעות שלו כשלעצמו, אלא הכוונה היא להדגיש ביתר ודאות את הענין השני, ה"חמור" -
לפי זה, אם מסבירים, שבמלים "בטוחים היינו" מתכוון רש"י להדגיש את חוזקם של המלכים, מובן הסיום "אנו על-אחת-כמהדוכמה": אם סיחון ועוג, שהם מלכים חזקים ביותר, עד כדי כך שגם אחרים היו "בטוחים עליהם", ובכל זאת נצחו אותם בני ישראל - על-אחת-כמה-וכמה הם ינצחו את מואב.
אך לפי ההסבר שלעיל, שבלק פחד מעצם העובדה שכבר אין לו "שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם" - אין מתאים לכאן, לכאורה, הסיום בדרך של קל-וחומר "אנו על-אחת-כמהוכמה".
חת. מואב חששו מכך שבודא: *ילחמו בהם ישראל
ההסבר לכך הוא, שעל ידי המלים "אנו = על-אחת-כמה"וכמה" מתכוון רש"י ליישב קושי המתעורר על הענין בכללותו:
בפרשה הקודמת' מספר רש"י, שגם למואב שלחו בני ישראל שליחים בבקשה לאפשר להם לעבור בארצו, וכאשר מלך מואב לא נענה להם,
בלק א
הקיפו בני ישראל את ארץ מואב, אך לא נכנסו אל גבול ארץ מואב.
וכאן מתעורר מיד הקושי: מדוע כה פחדו בני מואב לאחר מכן מבני ישראל, והרי הם כבר ראו שבני ישראל אינם מעוניינים להיכנס אל גבולם ולהילחם בהם?:?
שאלה זו מתרץ רש"י בדבריו "אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו על-אחת-כמהוכמה": בלק חשב שבני ישראל נמנעו לפני כן מלהילחם נגד מואב לא מפנייי ציווי ה' "אל תצר את מואב
הערות
- 1. כא, יג.
- 2. שיחות 11
- 2. בפרש"י מטות לא, ב: "שהיו יראים מהם שיהיו שוללים אותם" (וראה גם רש"י דברים ב, ט. ושם: "שהיו שוללים ובוזזים אותם").
- 4. אבל ממה שאמר בלק "אולי אוכל נכה בו" (היינו שרצה ללחום עמהם) מוכרח שהי' ירא גם שילחמו ויכבשו את מואב, כי מצד היראה "שיהיו (רק) שוללים אותם" לא היו מסכנים את עצמם להלחם עם ישראל ש"עצום הוא ממני", מכיון שגם לאחרי "ארה לי" רק "אולי אוכל נכה בו"
- 5. ומזה מוכח שהי' ירא שיכבשו את מואב [וכמפורש ברש"י כב, ה: "קרובים הם להכריתני"], וחשב שבודאי יעשו כן כדלקמן בפנים, ולכן הי' כדאי לו להלחם עמהם, הגם שרק "אולי אוכל נכה בו".
- 6. ומה שפירש"י בפ' מטות ודברים שהיראה הי' רק מצד ש"שוללים" (כבתחלת ההערה) = יש לומר, שהי' חילוק בזה בין מואב לבלק: יראת מואב היתה רק שיהיו "שוללים", ולכן אמרו (רק) "ילחכו גו'" (ראה דע"ז מבעה"ת ורשב"ם), ויראת בלק - "להכריתני". וראה הערה שלאח"ז. - וראה לקו"ש בלק תנש"א (א) ס"ג.
- 3. ולכאורה צ"ע מפרש"י (בשלח טו, טו) ש"אילי מואב לא הי' להם לירא כלום" - אבל אדרבא משם יסוד להנאמר בפנים, שהרי מפרש שם רש"י הטעם "שהרי לא עליהם הולכים" (ותו לא), ועתה ראה בלק כי "הוא יושב ממלי".
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 88 לקו"ש ח"ח ע' 147
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.