50
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
נחלל את כולה, תלמוד לומר מחלליה מות יומת, אפילו כהרף עין" - כאשר ישראל חיללו שבת, עקב גויים שצרו על ארץ ישראל, בהתאם להלכה, שבמלחמת מצוה או במצב של פיקוח נפש וכדומה*' חייבים לחלל את השבת, ניתן היה לחשוב, שכיון שכבר חיללו חלק מן השבת בלאו הכי, הרי מותר גם לאחר שהסכנה כבר חלפה להמשיך ולחללה. על כך קובעת התורה "מחלליה מות יומת", גם על הרף עין של חילול שבת - מות יומת.
יש להבין: מדוע מובאת במכילתא הוראה זו דוקא מהמקרה הנדיר של "הקיפו גויים את ארץ ישראל"**.
וכן: לולא הפסוק "מחלליה..." היו חושבים ש"הואיל וחיללנו מקצתה נחלל את כולה", כי בפשטות היממה של השבת כולה היא כנקודה אחת שאינה נחלקת לחלקים"י. ולכן אם חיללו מקצתה - מחוללת כולה, וההימנעות מעשיית מלאכה בשעות שנותרו בשבת זו אינה מועילה, כי השבת כבר חוללה בלאו הכי'<. על כך
לומדים מהפסוק "מחלליה", שכל "כהרף עין" של השבת הוא נקודה בפני עצמה !?, ועל כל רגע חייבים בנפרד.
וכיון שהלכה זו, שכל רגע בשבת הוא ענין בפני עצמו, התחדשה באמירת הפסוק "מחלליה...", בפרשת תשא, לאחר מתן תורה, יוצא, שבזמן מתן תורה, לפני אמירת פסוק זה, התקיימה ההלכה, שהשבת כולה היא כנקודה אחת, ולכן באותה שבת, לא חלו ציוויי השבת שבעשרת הדברות, בשעות שלאחר מתן תורה.
ד. ברור, שכל רגע בשבת הוא בפני עצמו
אך לאמיתו של דבר יש לומר, שהמחשבה "הואיל וחיללנו מקצתה נחלל את כולה" אינה מפני שלולא הפסוק "מחלליה..." היינו חושבים,
הערות
- 8. ראה רמב"ם הל' מלכים פ"ו הי"א. טושו"ע או"ח סו"ס שכט ובכ"מ.
- 18. משא"כ במדרש לקח טוב.
- 9. וכמו שפירש הרגצובי (ראה בצפע"נ עה"ת תשא שם).
- 20. בדוגמת כהן ונזיר לאחרי שנטמאו, אשר - לפי דעת הראב"ד (הל' נזירות פ"ה - ראה מל"מ רפ"ג מהל' אבל) - אינו צריך להזהר מליטמא, כי כהונתו ונזירותו נתחללה כבר.
- 5. ואף שלכאורה, בחילול שבת אינה שייכת סברא זו - כי גם כשאדם עושה מלאכה בשבת, לא נתחללה עי"ז השבת מקדושתה (שהרי כל
- 6. נשא ג
- 7. ישראל מוזהרין עלי'), ורק שהאדם עובר על איסור - מ"מ, מכיון שהאיסור דעשיית מלאכה שעל האדם הוא מצד השביתה דשבת, והשביתה בכל משך יום השבת היא נקודה אחת, הרי במילא, כשלא שבת וחילל כבר נקודה זו, אין שום תועלת (בשבילו) בשביתתו בהשעות שלאח"ז.
- 1. אין לומר שהכתוב. "מחללי'" מלמדנו חידוש, שאף על פי שהשבת היא נקודה בכל זה יש איסור חילול אחר חילול (ובמכל שכן מכהן ונזיר שנטמאו - לדעת אלה שאסור להטמא) - כי לפי"ז קטן שהביא ב' שערות בשבת יהי' מותר במלאכה (כי הלימוד מ"מחללי'" לפי"ז הוא רק שישנו איסור לחלל את השבת (גם כשנתחללה כבר), ולא בנוגע לענין חלות השבת. וכיון דהתחלת היום (הנקודה) - חול, (תומ"י) כולו חול), היפך סוגיית הש"ס דיבמות (לג, א). - אף שבדוחק י"ל ש"חול" אינו מציאות, כ"א העדר (דקדושת שויו"ט) ולכן גם באמצע היום חלה קדושת שבת ובמילא חלה גם למפרע.
מצוטט ב־6 עמודים
- אגרות קודש קעו לקו"ש ח"ח ע' 50
- אגרות קודש קפג לקו"ש ח"ח ע' 50
- אגרות קודש ו'תתקסב לקו"ש ח"ח ע' 50
- לקוטי שיחות 184 לקו"ש ח"ח ע' 50
- לקוטי שיחות 213 לקו"ש ח"ח ע' 50
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום שמחת תורה ה'תשח"י. לקו"ש ח"ח ע' 50
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.