47

נשיאי ישראל..."*, הכולל גם את קרבנות המזבח, היא מוסיפה את המלים "הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים"*: ששני סוגי הקרבנות של הנשיאים הובאו מפני שתי תכונות של הנשיאים:

מצד היותם "נשיאי המטות", שהיתה להם מסירות נפש למען ישראל - "ויוכו* שוטרי בני ישראל", והרי כל בני ישראל עבדו אותה עבודת פרך וכו' - הם הביאו אותם הקרבנות עם אותן הכוונות ואותם הרמזים.

אך מצד היותם "העומדים על הפקודים", שכאן נדרש בעיקר "איש איש למטה"'" - כל נשיא לשבט שלו - הם הביאו את קרבנות המזבח, כל נשיא עבור שבטו, ומפני תפקיד זה היו להם כוונות פרטיות.

בנוסף לכוונות ולרמזים השונים (וליתר = דיוק: = בכוונות וברמזים השונים) היתה גם כוונה כללית - כאמור לעיל לגבי אדם הראשון: שנים

ותולדות שונים, אך כולם "שני אדם" ו"בדמותו" וכדומה.

ולפי פשטות הפסוקים ופירוש רש"י מובן, שגם בענין של "העומדים על הפקודים", השתתף כל נשיא ביחד עם משה ואהרן גם בספירת השבטים האחרים* -

ולכן גם בקרבנות המזבח היתה כוונה כללית, שבה שווים כל ישראל,

ולפיכך גם בקרבנות המזבח, לאחר שמפורטים קרבנותי של כל נשיא בנפרד, אומרת התורה "זאת חנוכת המזבח... מאת נשיאי ישראל", וכוללת את כולם יחדיו.

1 אהבת ישראל קודם התפלה

אחת ההוראות הנובעות מכך היא:

כאשר יהודי עומד להתפלל - והרי התפלות הן כנגד הקרבנות* - עליו לקבל על עצמו בראש ובראשונה מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ואת זאת עליו לעשות "קודם התפלה"*י. ורק לאחר מכן באה ההכנה וההקדמה'* לתפלה על צרכיו שלו.