346

ואנו כולנו, אשר זכינו (אף דאכשור דרי, בתמי') שעתה גילו, וגילו בשופי, כמה וכמה מהנסתרות בתורת הזהר והחסידות. עד שנעשו מובנים בחב"ד שבנפש (על כל פנים -- מציאותם, אף שלא מהותם), אשר עי"ז גם כח השכל שבנפש מתעצם עם ידיעת הוי' איך שהוא ממכ"ע וסוכ*ע וכולא קמי' כלא חשיב וכו' וכו' ולא רק כח האמונה, הנה אם מי שהוא אינו מקיים בזה חטוף ואכול חטוף ושתי, אף שנודע לו, ע"י ההשגחה העליונה, ממציאות תורת החסידות זו -- הרי זה צריך לעורר תמהון גדול ביותר. ונוסף ע"ז, כיון שביכולתו לעסוק במקצוע תורה זה, ואינו עוסק -- ה"ז לא השלים בת"ת כפי כל יכולתו, וכו'. וראה הלכות ת"ת לאדמו"ר הזקן פ"א סוס"ד בהשייך להנ"ל: וכן אמרו חכמי האמת כו' ועוד אמרו כו' ומסיים: כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה כו' זהו תיקון השלימות, וא"א לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו, עכ"ל.

והאריכות אך למותר בדבר המובן, וגם פשוט (אח'"כ).

אציין בזה איזהו מקומן, אף שלא כולם, מהמדובר בדא"ח (הנדפסים) עיד רשב"י: אגה"ק סי' יט, כו. תורה אור כ"ג, ג. לקו"ת ויקרא י"ח אי (נמצאת שם הגהת הצ"צ שגם הבעש"ט ז"ל הי' בבחי' זו) כח, א. (ובמש"כ שם ,בכל פרק" צע"ק). במדבר פד, ג. פז, ד. דברים יב, ב. מג, א. (לכאורה הפי' דאפילו פחות מס' נשימין ג"כ לא. וא"כ זהו למעלה מבחי' דהמע"ה, וצ"ע) שה"ש יט, ג. סידור שער הל"ג בעומר. והחרים-תרל"א ע' נב' ואילךי ובכ"מ. בדי"ה ואלה שמות (דשנת תרטו"ב, נמצא עתה בדפוס*) להרה"צ הרה"ג הרה*ח וכו" הר"ר הלל מפאריטש איתא וז"ל: בשם אדמו"ר הזקן נ"ע, שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל כו' וד"ל. עכ"ל.

ואחתום במה שי"ל, בדרך אפשר במרז"ל . . בירוש' סנהדרין פ"א ה*ב, דכאשר סמך רע"ק לר"מ ורשב"י אמר ישב ר"מ תחלה נתכרכמו פני ריש א"ל רע"ק דייך שאני ובוראך מכירין כוחך. והפליאות בזה רבות. ומהן: בתוכן המענה כיון שמכיר את כחך א"כ למה לא השיבו תחלה, ואם אין כח רשב"י מספיק ע"ז, הול"ל כן, ואין נפק"מ מה שאני ובוראך מכירין כחך. ומש"כ בפי' פנ"מ שם מפני שהי' ר"מ זקן ממנו, הרי לפ"ז התירוץ חסר לגמרי מן הספר. בסגנון המענה דיוק הל בוראך, הול"ל הקב"ה, רחמנא וכיו"ב, כמורגל בדרז"ל. ובפרט דקנין התורה בא לחכמים לא מצד הבריאה אלא ע"י המ"ח מעלות שמשתדלים בהם. דיוק הל' כחך, והול"ל חכמתך, כיון דעסקינן בסמיכת זקנים, זה שקנה חכמה, בסידור המענה: הול"ל שבוראך ואגי ולא להיפך, כמובן.

והענין בקצרה, כי אין הזמן גרמא לאריכות הדרושה: כל התורה היא באצילות העליון (עיין תו"א חיי שרה סד"ה לשון אדנ"ע). ומתלבשת ונמשך אח*כ -- התלמוד (טעמי ההלכות על בורין כו') בבריאה המשנה (גופי הלכות פסוקות, שטעמיהם מלובשים וגנוזים בהם) ביצירה, עיין בכ"ז תגיא פנ"ב.