271

לקומי הוספות / חגה"פ שיחות 271

מענין הסיפור ביציאת מצרים), שירגיש שביום זה ממש ישנו הענין דבקיעת הים, והוא אומר שירה ע"ז בשמחה עצומה.

ג. והנה נתבאר בשיחות הקודמות :. אשר מכיון שכבר עברו אלפים בשנים מעת המאורע דיצי"מ (בפעם הראשונה), לכן, בכדי שאדם יוכל איבערלעבן הענין דיצי"מ באופן הנ"ל, הוא ע"י הביטול שלו -- ,לחמא עניא", שעי"ז הוא יוצא ממציאותו, ומתקשר, ונעשה דומה לבוראו (וכמרז"ל ** צדיקים דומים לבוראן). לבחינת שם הוי' יי שלמעלה מן הזמן ,שהוא הי" הוה ויהי" ברגע אחד":',

ומזה מובן (ובמכש"כ) גם בנוגע לשביעי של פסח, שביום זה ישנו נתינת כח מיוחד לצאת מכל המיצרים וההגבלות, ובכללם -- מהגבלות הזמן. ויומתק עפ"י המבואר בחסידות, שהענין ד,הפך ים ליבשה" -- חיבור עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, הוץ ע"י גילוי ענין שלמעלה משניהם -- והרי מצד גילוי ענין זה, לא ישנם שום מיצרים והגבלות.

ד עס"י כל הנ"ל יובן גם מה שאמרו רז"ל9 ,מנין לתחה"מ מן התורה, שנא' אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת לה', שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחה"מ מן התודה" -- דלכאורה: מהי השייכות דתחה"מ לשירת הים, שבה דוקא נרמז הענין דתחה"מ -- כי מכיון שבשעת קרי*ס נמשך ונתגלה בחי' ,הי' הוה ויהי כאחד" (כנ"ל), לכן, בעת אמירת שירה זז הי' בלול גם הזמן שלאח"ז, עד להשיר דלעתיד.

ועפ"ז מובן גם השייכות והקישור של פירוש זה ב;ישיר" עם פשוטו של מקרא זה *י ש,ישיר" קאי על השירה שהיתה בעת קרי"ס -- כי בהשירה שבעת קרי"ס היתה כלולה גם השירה דלעתיד.

וזהו גם מה שאמרו רז"ל עה"פ אז ישיר גו' לאמר : ,לאמר -- לדורות" -- שמכיון שהי' אז גילוי בחי' שלמעלה מהזמן, הרי השירה ששרו אז היא (לא רק הוראה לדורות, אלא ששירה זו עצמה היא) לכל הדורות.

וזה נותן כח עוד יותר שאמירת השירה בכל שביעי של פסח תהי" באותו האופן ממש כמו שהיתה בפעם הראשונה -- שהרי מובן בפשטות,