261
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ממש כו' * [וכמבואר במג"א שם, שאי"ז דומה למ"ש י את הלחם אשר האכלתי - לפי ,דהתם לקח צנצנת מן.. נשתייר מזמן ההוא, אבל הכא אנו אופין מצות חדשות"], הו"ל להמג"א ולאדה"ז לפסוק הדין שיצטרכו לומר ,כהא לחמא" או ,הא כלחמא", ולמה פסקו שהאומר כן רק ,לא הפסיד"?
אך הביאור בזה הוא, דמכיון ש,בכל * דור ודור [ובכל יום ויום *] חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא [היום י] ממצרים", ז א. שיום אחד לפני חגה"פ (בשעה שאפה את המצות) הי' עדיין במצרים, הרי נמצא שמצות אלו עצמם הם ה,לחמא עניא די.. בארעא דמצרים"".
[ומ"ש ,הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" -- אף שהענין ד,הא לחמא (ולא ,כהא") כו' בארעא דמצרים" הוא בגוגע למה שהוא עצמו הי' מקודם במצרים (והול"ל דילי וכיו"ב -- ובהשמטת ענין האכילה -- שאאפ"ל ע"ע) -- הוא, כי מכיון שהיציאה שלו ממצרים היא עי"ז שיצאו אבותינו ממצרים (וכהלשון בההגדה ,אף אותנו גאל עמהם"), לכן גם את הלחם ש,בארעא דמצרים" שלו מייחס הוא להלחם שאכלו אבהתנא בארעא דמצרים].
וזהו מה שקבעו לומר פיסקא זו בתחילת הענין ד,מגיד", כי פיסקא זו מורה היא את הדרך והאופן של אמירת כל ההגדה -- שצריכה להיות יי לא רק באופן של ,כאילו הוא יצא היום ממצרים", אלא באופן שבו ביום ממש הוא עצמו יוצא ממצרים ממש. וכאותו שנתעלף בציירו לעצמו שהולך להמלך *י.
ג. מכיון שיציאת מצרים הוא ,יסוד גדול ועמוד חזק בתורתינו ובאמונתינו" *י, הרי מובן, שאופן קיום כל התורה ומצותי' תלוי באופן הרגשת הענין דיצי"מ. ז. א. שבכדי שהתומ"צ יהיו אצל האדם לא כדבר נוסף, כי אם, שיחדרו לתוכו בכל פרטיו [עד שיהי' מיוחד עם התורה שלומד ,ביחוד נפלא שאין יחוד כמוהו"יי, וגם במצות (אף שאין שייך בהם ענין היחוד) יה'' כמרכבה אליהם *:],
הערות
- 1. ז) בשלת טז, לב.
- 8. משנה פסחים קטז, ב.
- 6. הוספת אדה"ז -- תניא הפמ"ז
- 0. ומ"ש בשו"ע שם ,שאין שיך לומר הא לתמא" -- הוא בנוגע ל,די אכלו אבהתנא", לפי ש,אי"ז הלחם ממש שאכלו אבותינו". אבל בגוגע ל;די בארעא דמצרים" הם ,הא לחמא" ממש, כבפנים. ומכיון שהדגשה זו אשר מצות אלו (בנוגע ל,די בארעא דמצרים") הם ,הא לחמא" ממש הו"ע עיקרי באמירת ההגדה (כדלקמן בפנים), לכן נוסח זה הוא נוסח העיקרי,
- 1. אלא שלא על כאו"א אפשר להטיל זה בתור חיוב. ומה ש,חייב אדם לראות את עצמו" הוא עכ"פ ,כאילו הוא יצא ממצרים".
- 2. ראה בארוכה לקו"ד ח"א קסד, א ואילך. 3 ס' החינוך מצוה כא.
- 4. תניא. פ"ה.
- 5. שם פפכ"גי
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 69 לקו"ש ח"ז ע' 261
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.