260
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
תשובה על שאלות ששאלוהו"י, ועוד שעפ"ז סתירה היא לאמירת מה נשתנה ובל הש"ס פטרתון .
ומכיון שקבעו פיסקא זו לפני ,מה נשתנה" ולאחרי הסימן ,מגיד", מוכח מזה, ששייכותה ל,מגיד" היא (לא מצד שיש בה ענין הסיפור ביצי"מ, כ'א) מצד זה שבפיסקא זו ישנה הוראה עיקרית המוכרחת לכללות הענין ד,מגיד" -- דסיפור ביצי"מ.
ב. ויובן זה בהקדים מ"ש אדה"ז בשלחנו' ,יש מדקדקים לומר כהא לחמא או הא כלחמא, לפי שאין שייך לומר הא לחמא די אכלו אבהתנא שהרל אין זה הלחם ממש שאכלו אבותינו. ולפיכך אף שבכל הספרים הנוסח הטג הא לחמא, מ"מ האומר כהא לחמא או הא כלחמא לא הפסיד".
וצריך להבין: מהלשון ,לא הפסיד" מוכח, שעיקר הנוסח הוא (כ;בכל הספרים") ,הא לחמא", ורק שמ"מ, גם ,האומר כהא לחמא או הא כלחמא לא הפסיד". ולכאורה מכיון ש,אין שייך לומר הא לחמא. שהרי אין זה הלחם
6 שו"ע אדה"ז סתע"ג סייד.
5) פסחים קטו, ב. וראה מ"ש עד"ז בספר ,שם אפרים" [פי' על רש"י -- להרא"ז מרגליות] בסוף פיי ע"ס בראשית (ע' רכ"ג) *.
6) שם סעיף לז, והוא מהמג"א שם סקכידי
*) היות שאין הספר מצוי מועתק בזה לשונו:
וכאשר זכיתי לסדר סדרי בראשית קרב מועד חג הפסח, אמרתי בזבר בעתו ולבאר זבר תמו' בש"ס דפסחים דף קט"ז ופ" רשב"ם שם. וז"ל: אמר לי" רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ל", אמר לי" בעי לאדויי ולשבוחי, אמר לי" פטרתן מלומ' מה נשתנה, פתח ואמר עבדים היינו, עכ"ל. ופי' הרשב"ם פתח ואמר לאחר שאילת הבן התחיל לומר עבדים היינו וגמר הגדה בשבח והודאה, כלומר כן עשה לנו הקב"ה שהינו עבדים והוציאנו משם, עכ"ל, כאן הבן שואל על מ"ש הרשב"ם פתח ואמר לאחר שאילת הבן, שהרי אמר פטרתן מלומר מה נשתנה. ולכן נלע"ד דרשב"ם לא גרס אמר ל" פטרתן מלומר מה נשתנה, דבאמת פי' לדברים אלו, שהרי שאלת מה נשתנה לא אמר העבד כלל, ואם בשביל שהוא אמר להעבד עבדא דמפיק כו/, והעבד השיבו דבעי לאודוי, איץ זה ענין כלל לשאלת מה נשתנה, לא השאלה ולא התשובה. ולכן נראה שהוא ט"ס ושיבוש ע"י שלשון זה נאמר לעיל זדף קטו ע"ב, אביי הוה יתיב קמיה דרבה כו" א"ל אכתי לא אכלינן כ" א"ל רבה פטרתן כו", ונשתבש מידי סופרים ומעתיקים לכתוב ל' זה גם כאן, והגרסא הנכונה : א"ל בעי לאודיי ולשבוחי ליה, פתח ואמר עבדים הינו. וגם בהעתק דברי רשב"ם נפל טיס במה שמציין פתח ואמר, וצריך לציץ א"ל ר"נ לדרו עבדיה, ע"ז כתב הרשב"ם לאחר שאילת הבן, ור"ל שלאחר ששאל אותו הבן רצה להסביר לו פנים בתשובה זו של עבזים היינו, והקדים שאלתו להעבד עבדא דמפיק כו" א"ל בעי לאודויי ולשבוחי ליה, פתח ואמר עבזים היינו, ומציין הרשב"ם על מלת פתח ואמר התחיל לומר עבדים היינו וגמר ההגדה בשבח והודאה, כלומר כן עשה כו/ ור"ל שר"נ עשה שאילתו להעבד ותשובתו פתוחה לתשובתה וכאשר אמר יאמר העבד שהעבד שנעשה לו כך יש לו להודות ולשבח כן עשה לנו הקב"ה שהיינו עבדיו ויוציאנו משם (וגם על הכסף וזהב שאומרים שבח, אלו נתן לנו את ממונם כו, והרשב"ם קיצר זה במ"ש וגמר ההגדה), וע"ז אנו נותנים לו שבח והודאה, ובזה עולים דברי הש"ס והרשב"ם יפה בלא גמגום בס*ד.
מצוטט ב־2 עמודים
- שולחן ערוך לז לקו"ש ח"ז ע' 260
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני לקוטי שיחות ח"ז ע' 260
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.