230

והביאור בזה :

החידוש שב,אל אבושה גו' * הוא, שגם כשהוא במצב כזה שאלולי ,בך הוי' חסיתי" הי' מתבייש, בכל זה, מצד זה אשר ,בך הו" חסיתי" -- ,אל אבושה". והיינו שענין ד,בך הוי' חסיתי" הוא לא רק באופן של מקיף (,חסיתי"), אלא פועל גם בפנימיותו -- ,אל אבושה (ובאופן ד)לעולם".

וזהו גם החידוש שב,ימלא פי גו'", שההמשכה ד,ואתה מחסי עו" באה גם למטה מטה, גם בזה ששכח לברך., כנ"ל (סעיף א) ממס' ברכות, אשר גם אצלו יומשך הגילוי ד,ואתה מחסי עוז" בפנימיות (כנ"ל סעיף ג). ובאופן של ימלא פי תהלתך כל היום תפארתך.:

(משיחת ש"פ במדבר תשל"ב)

אל תשליכני לעת זקנה גו'

וכתב בספר אור המאירי בשם הבעש"ט, וז"ל : לכאורה אינו מובןי משמע בילדותו איננו צריך כ"כ לעזר אלוקה כי יכול ליתן בעצמו עצות לנפשו בכחו ועוצם ידו כ"א לעת זקנה מתפלל לעזר אלוקה. ופירש הוא זלה"ה (הבעש"ט) הכוונה, שאל ישליך העת לידי זקנה, כי לפעמים נופל העבודה של אדם לידי זקנה באמצעות המשך הזמן. וזהו שאנו מתפללים אל תשליכנו לעת זקנה. עכ"ל.

ובאוה"ת * מביא כ"ק אדמו"ר הצ"צ פירוש הנ"ל (בשינוי לשון קצת י6) וז'ל: באוה"מ פירש . . כי הבעש"ט פירש אל תשליכני לעת זקנה, שלא יזדקנו ד"ת אצלך, אלא בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. -- ומכיון שהצ"צ כותב בפירוש זה שהוא מהבעש"ט [אף שמעתיקו מספר אוה"מ], הרי ישנו אישור+ מהצ"צ, שפירוש זה הוא מהבעש"ט.

וצריך להבין: מכיון שהבקשה שבפסוק זה (לפי פירוש הבעש"ט) היא [לא שהקב'"ה לא ישליך את האדם לאחרי שיבוא לעת זקנה, כי אם] אשר

1 פ' יתרו. באוה"מ שם מובא פירוש זה על התפלה אל תשליכנו לעת זקנה. אבל -- תפלה זו הרי היא מיוסדת עה"פ.

ולהעיר, שהלשון באוה"ת [המובא לקמן בפנים] הוא: הבעש"ט פירש אל תשליכני (ביו"ד), ומזה משמע שפירוש הבעש"ט הוא עה"פ,

62 פ' יתרו ע' תתב,

) ובפרטיות : (א) באוה"מ שם ,לפעמים נופל העבודה של אדם ללדי זקנה" (היינו כללות העבודה), ואילו באוה"ת שם ,שלא יודקגו דברי תורה כן'". (ב) באוה"מ ,שאל ישליך העת לידי זקנה", ובאוה"ת אינו מביא פירוש זה, ומשמע, שמפרש ש,אל תשליכני" קאי על (התורה של) האדם, כבהערה 5ו

6 ראה שם הגדולים החדש בערכו.