215

בהתבונגו שחוא דבוק בהקב"ה ע"י שמקיים את מצותיו (מצוה לשון צוותא וחיבור) -- כל עניני עוה"ז אינם תופסים מקום אצלו כלל, וגם כשהוא במצב של יסורים קשים ר"ל אומר הוא, ובשמחה הכי גדולה, ,בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם".

בצרקתך תצילני ותפלטני \ג\'

ואי' במדרש תהלים*: לא בצדקה ובמעשים טובים שיש בידינו אתה מושיענו אלא . . בצדקתך גאלנו, שנאמר וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וגו' וילבש צדקה כשריון, לכך נאמר בצדקתך תצילני ותפלטני. וצריך להבין, והרי בסיום כתוב זה עצמו נאמר ,הטה אלי אזנך והושיעגי", שהפירוש ד,הטה אלי אזנך" הוא להאזין לתפלתי, ואיך אומר בתחילת הכתוב בצדקתך תצילני ותפלטני, שב,צדקתך" שולל (גם) תפלה (כדמוכח ממה שמביא במדרש הפסוק כי אין מפגיע גו).

אך הענין הוא, שיש הפרש בין ,תצילני ותפלטני" ל,הושיעני". שהלשון הצלה ופליטה שייך בנוגע לענין חמור, עיקרי ביותר, באופן שקודם ההצלה והפליטה הי' במצב של סכנה (וכמו והי' המחנה הנשאר לפליטה :, ולהחיות לכם לפליטה גדולה :). משא'כ הלשון ישועה שייך גם בנוגע לענין פרטי, היינו שגם קודם הישועה לא הי' במצב של סכנה ורק שהי' במצב דחוק, והישועה הוא שיוצא ממצבו זה למצב מרווח יותר.

וזהו בצדקתך תצילני ותפלטני הטה אלי אזנך והושיעני, דכאשר ישראל נמצאים במצב כזה שהם צריכים להצלה ופליטה, אז -- כיון שבך ה' חסיתי אין הקב"ה מחכה על תפלתן של ישראל כ"א בצדקתך תצילני ותפלטני. משא"כ כשהם צריכים רק לישועה, אז הטה אלי אזנך (ואז דוקא) הושיעני.

ב. ועפ'ז מובן גם מה שבסיפא דקרא נאמר ,הטה אלי אזנך" שקאי על המלאכים מקבלי התפלה ושלוחי השפע, ולמעלה יותר -- על בחי' הכלים דאצילות (כידוע י בענין ,אזני ה' "), וברישא דקרא נאמר בצדקתך גו'. שעניו הצדקה הוא ,מה שהקב"ה בכבודו ובעצמו עושה" +, [ובפרט שהפסוק ,בצדקתך* בא בהמשך להכתוב בך ה' חסיתי, בך בעצמותך, וע"ד דרז"ל עה"פ שם נשמחה בך. שמזה מובן שגם כוונת ,בצדקתך" (צדקה שלך) היא הצדקה הבאה מ,בך"