189

₪ לקוטי

(אף אם תכונתה של החיה הרעה להזיק טבועה בה מתחילת הבריאה, גם אז מובן, שביטול תכונה זו נחשב לביטול הצורה בלבד?'. על-אחת -כמהוכמה, כאשר החיות לא הזיקו בששת ימי בראשית, וטבען להזיק נוסף להן רק לאחר חטא עץ הדעת'' - ובודאי מובן, שתכונה זו היא חיצונית בלבד, ועל ידי ביטולה אין מתבטלת מציאות החיה).

לכן רבי יהודה, הסובר ש"שביתה" היא ביטול המציאות, מבאר ש"והשבתי חיה רעה..." פירושו ש"מעבירם מן העולם". ואילו רבי שמעון, שלדעתו גם ביטול הצורה נקרא. "שביתה", סובר, ש"משביתן שלא יזיקו", כי גם זה נחשב ל"והשבתי".

בחוקותי א

ג. שביתה ממלאכה בשבת - שתי הדעות

המושג "שביתה" נמצא גם בענין השבת - "וביום השביעי תשבות"?'. ואכן גם לגבי איסור מלאכה בשבת, הקשור ל"וביום השביעי תשבות":', יש מחלוקת בין רבי יהודה לרבי שמעון, בשני ענינים:

א) לגבי "מלאכה שאינה צריכה לגופה". כלומר, כאשר אדם עושה מלאכה בכוונה, אך תכליתו היא למען דבר אחר. לדוגמא: "המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מן הנכרים וכו'" או "מפני החולה שיישן", שהסיבה לכיבוי אינה קשורה לנר עצמו, מפני שזקוקים לפחם וכדומה, אלא מפני סיבה אחרת*'. בענין זה סובר רבי יהודה שאדם חייב, ואילו רבי שמעון סובר שהוא פטור*.

ב) לגבי "דבר שאינו מתכוון". כלומר, מלאכה הנעשית ללא כוונה. למשל, כאשר אדם מוזג מים קרים לתוך כלי מתכת חם כדי לחמם את המים, הרי הוא מחזק על ידי כך את הכלי, וזהו "גמר מלאכת הצורפין", אך הוא לא התכוון כלל למלאכה זו. רבי יהודה סובר שהדבר אסור, ואילו רבי שמעון סובר שמותר*'.