177

הערות

1. 1. שכוונת המשנה ב"הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה" הוא "לת"ח שלמד או שדעתו יפה כו'" שצריך לעשות תורתו קבע ולחיות חיי צער (שם ה"ג וד') - כי הוראה זו היא בפ"ו דאבות (משנה ד), משא"כ כאן. וכן מוכח גם מהלשון "ממעט בעסק".
2. 2. ועפי"ז תובן גם השייכות ד"והוי שפל רוח בפני כל אדם" [שהחידוש בזה הוא בפני כל אדם ממש (פירוש המשניות להרמב"ם. וראה תניא רפ"ל)] ל"הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה" - כי יש מעלה גם בבעלי עסקים על יושבי אהל (כמבואר בלקו"ת שה"ש (מד, סע"ד ואילך) בענין "אמצאך בחוץ"). וזהו שמחדש התנא, שאף שישנם בו ב' המעלות - המעלה דבעלי עסק וגם המעלה דיושבי אהל (שה"ה ממעט בעסק ועוסק בתורה), מ"מ, הוי שפל רוח בפני כל אדם, בין בפני בעלי עסק בין בפני יושבי אהל.
3. 12. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ס"ד.
4. 4. בהר ג שיחות 4
5. 3. במלבי"ם לתו"כ כאן: "שלא ילמוד ממעשה רבו לפרוק מעליו עול מצות .. שהדבר קשה עליו לשמור מצות ה' בהיותו בית עכו"ם". אבל ממה שהכתוב מזהיר רק "לא תעשו לכם אלילים גו' את שבתותי תשמרו גו'" [ואינו מזהיר על שמירת המצות בכלל (אף שיכול להתלמד ממנו לפרוק מעליו עול כל המצות) - ובדוגמת האזהרה (אחרי יח, ג) "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה גו' וכמעשה ארץ כנען גו' לא תעשו"], וגם ממה שבתו"כ ורש"י כאן מפרט ומונה רק ג"ע* ע"ז וחילול שבת - מוכח, שהכוונה ב"שלא יאמר" היא כמשמעות פשטות הל', שלא יאמר בלבבו ויחשוב
6. 6. *) הטעם מה שהתו"כ ורש"י מונים גם ג"ע - אף שלא נאמר כאן אזהרה על זה, אינם מזכירים "מקדשי תיראו" הנאמר כאן (ואדרבה - בסמיכות ל"אני הוי'"), וכן לאידך גיסא: מכיון שהקס"ד דהעבד הוא שיהא מותר גם בג"ע, למה לא הזהיר ע"ז הכתוב כמו שהזהיר על ע"ז ושבת (וכן הטעם למה רש"י משנה הסדר שבג' דברים אלו מהסדר שבתו"כ) - נתבאר בארוכה בשיחת ש"פ בהר תשכ"ה.