236
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הם הי נעשים למציאות בפני
עצמהל.
כך יובן מדוע לא נחשבו בלהה וזלפה לאחיות אף מן האב: כבנות שפחה", לא היה להן שום קשר
3 להעיר מפרש"י בהר (כו, א), שאפילו בישראל הנמכר לעו"כ [אף אשר (א) מלכתחילה אינו נקנה לצמיתות ורק עד שנת היובל, (ב) גם קודם לזה - מצוה לגאול אותו, (ג) "לא תבא עליו בעקיפין (רק) מפני חה"ש" (רש"י בהר כה, מח)] ישנו ס"ד בתורה "הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו כו'" (ראה בארוכה שיחת ש"פ בהר תשכ"ה (ולקו"ש ח"ז ע' 177 ואילך). ולהעיר גם מזח"ג קח, א.
4) מה שנאמר בהשיחה "אֶלס קינדער פון א שפחה (-כבנות שפחה)" - אף שלכאורה נוגע רק שהיו שפחות בעת שיעקב נשא אותן, והרי מה שהיו שפחות אז מפורש בכתוב (ל, ד. ט) "ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה"; "ותקח את זלפה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאשה" (וראה לעיל הערה 46 שמפורש בכתוב שגם לאחרי נשואיהן היו שפחות*) - כי באם מקודם היו בנות חורין והיו נחשבות לאחיות, היו אסורות משום אחות אשתו גם לאחרי שנעשו שפחות [אף שבנוגע לשאר עריות, ע"י עבדות, מתבטלת קורבה הקודמת (כדלהלן סעיף ח' גבי דינה)], כי מכיון שהאיסור דאחות אשתו הוא מהטעם ד"לצרור" - מניעת האהבה טבעית שבין אחיות (ראה לעיל ע' 146), הרי באם הי' זמן שהיו בנות חורין והתנהגו כאחיות ונתגדלו כן, אין סברא לומר שכשנעשו שפחות נתבטל הטבע.
*) שלכן אין הכרח לומר "אַלס קינדער פון אַ שפחה (=כבנות שפחה)", מפני שבאם היו מקודם בנות חורין ונחשבו לאחיות, יש לומר שבעת שנשתחררר חזרו שוב לאחיות (ראה להלן סעיף ט') והוצרך יעקב לפרוש מהתך.
ונוסף לזה: אפילו באם הי" משחרר אותן לאחרי נשואיהן לא הוצרך (או שגם אסור) לפרוש מהן (באם לא היו אחיות בעת הנישואין והקיחה): א) האיסור ד"לצרור" הוא כמפורש בכתוב "ואשה אל
ויגש א
משפחתי לאב או לאם. כל מהותן היתה: כספו של לבן, ולאחר מכן - של רחל ולאה5.
5 ושאני "בני הפלגשים אשר לאברהם" וכן ישמעאל, שהי' להם דין יורשים (ראה לעיל סעיף ג' ובהערה 20) - כי אף שהיו בני שפחות, לא היו (כספו) עבדים*.
וכ"ה גם בנוגע בני השפחות דיעקב, אשר "מזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים" הוא בכלל "דבתם רעה" (וישב לז, ב ובפרש"י) - אף שגם הכתוב קוראם כו"כ פעמים "בני השפחות" [ועד שאינם חשובים כמו בני לאה ורחל (וישלח לג, ב. פירש"י ויקהל לה, לד)] - לא היו עבדים.
אחותה לא תקח". [ואפילו את"ל דע"ד הפשט אין לדייק בל' הכתוב שבאם הקיחה בהיתר - מותרת גם אח"כ, והרי לא הביא רש"י דיוק זה בפי' עה"ת. עוד טעם, ועיקר] ב) הפרישה (עינוי - רש"י לעיל לא, 0 והגירושין (מבלי אשמת האשה וכיו"ב ונגד רצונה) - ה"ז מצער את האשה, דבר האסור לב"נ ואינו נדחה מפני ההידור וחומרא דקיימו כל התורה עד שלא ניתנה (ראה לעיל ע' 147 ואילך; ע' 186 הערה 417
*) ואין להקשות ממ"ש (וירא כב, ה) "ויאמר אברהם אל נעריו (ישמעאל ואליעזר - רש"י שם, ג) שבו לכם פה עם החמור", שמזה [אשר (א) משוה שניהם (ישמעאל ואליעזר), (ב) קראם בשם "נעריו" (ראה רש"י לך יד, כד). (ג) הוקשו לחמור (ראה רש"י תצא כג, יח)] מוכח שגם ישמעאל הי" עבד - כי גם בלאו הכי קשה: הרי הי" במדבר פארן (וירא כא, כא) שהוא רחוק מאד מחברון (בהעלתך י, יב)% ועל כרחך צ"ל, שלאח"ז חזר ממדבר פארן אל אברהם ונעשה נערו (עבדו).
[אלא שלאח"ז שוב לא הי" עבד (ראה רש"י ס"פ ח"ש: "ישכון". ויש לומר ששחרורם מפורש בכתוב "ויושלחם" (כה, \). וכנ"ל סעיף ד' בענין "וישלחה" דהגר),
ועד אשר בניו היו נשיאים (כה, טז) - וע"ד שחזרר להר פארן (פרש"י ברכה לג, ב) שע"ד הפשט הוא במדבר פארן (שמזה פשוט לרש"י - דבפ' ברכה - שבבני ישמעאל מדבר (וכבתנחומא שם. וראה רש"י ע"ז ב, סע"ב) - ועד שלא הוזקק לפרש ראיתו)].
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.