163
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
175 לקוטי זאת לגבי המקלל - לסמוך את הידים ולומר "ואין אנו נענשים במיתתך"?
יש הבדל נוסף בענין של "ורגמו אותו" לגבי המקלל, לעומת חיוב הסקילה במקומות אחרים:
בחובת סקילה במקומות אחרים, מזכירה התורה גם לשון מיתה, בנוסף ללשון רגימה או סקילה. לדוגמא, לגבי ה"מולך", לפני המילים "ירגמוהו באבן", נאמר "מות יומת"::. וכך נאמר גם לגבי אוב וידעוני "מות יומתו, באבן ירגמו אותם"<, וכן לגבי המקלל עצמו - לגבי המקלל בכלל - "מות יומת רגום ירגמו בו"ל'. ואילו בציווי על המקלל הראשון, נאמר רק "ורגמו אותו", בלי הזכרת לשון מיתה.
יא. המקלל הראשון - ללא התראה
מהי הסיבה לשני הבדלים אלו?
חובת מיתה חלה רק כשהיתה
3 בדעת זקנים במעה"ת כאן מתו"כ: "לפי שבשעת גמר דין צריכין העדים לומר בפירוש כמו ששמעו מפי המברך כו' העון הזה שאתה גורם לנו עליך יהי'". אבל טעם זה אפשר לומר רק לפי מש"כ בתו"כ "שאתה גרמת לכך" (ולהעיר שבפי' התוס' עה"ת כאן (שמפרש ג"כ כהנ"ל) מובא מתו"כ "שאתה גרמת לנו"), אבל לא לפי מש"כ רש"י "ואין אנו נענשים במיתתך כו'". ולהעיר גם מל' הרמב"ם שם "שאתה גרמת לך" (ולא "לכך" או "לנו" כבתו"כ).
4) קדושים כ, ב.
5 שם, בז.
אמורג
התראה*. וכיון שבמקלל הראשון לא היתה התראה, שהרי "לא היו יודעים אם חייב מיתה אם לאו"?, ולכן לא יכלו להתרות בו<, והציווי "ורגמו אותו" היה הוראת שעה מיוחדת9, לפיכך אפשר לומר, שרגימה זו שונה מכל חובת סקילה אחרת:
מחוייבי סקילה אחרים, שכולם לאחר התראה, יש לרגום עד אשר "מות יומת". כלומר, אם הוא לא מת מהאבן הראשונה, יש לרגום אותו באבנים
הערות
- 6. נסמן לעיל ע' 146 הערה 7. וראה שם גם הערה 6.
- 2. בכ"מ הל' ע"ז שם ה"ט, שלדעת הרמב"ם (הלי עדות פ"כ ה"ד) מגדף א"צ התראה. אבל בפירש"י (פרשתנו כד, טו): "בכרת כשאין התראה"*, הרי שגם מגדף צריך התראה. וכ"ה גם דעת הראב"ד בהל' עדות שם. וברדב"ז שם מוכח שגם לדעת הרמב"ם כן הוא. וצע"ק שהכ"מ בהל' עדות אינו מפרש בהביאו קושית הראב"ד שם דאין הכי נמי דלהרמב"ם מגדף א"צ התראה.
- 7. פרש"י פרשתנו כד, יב.
- 8. משא"כ מקושש, מכיון שיודעים היו שהוא במיתה (רש"י שם. שלח טו, לד), הי' אפשר להתרות בו (כדפרש"י שלח שם, לג) כדעת הת"ק (סנהדרין פ, ב).
- 9. וכבסנה' שם לענין מקושש -- לדעת ר"י.
- 6. וראה גם שם עח, ב: "מגדף הוראת שעה היתה". אלא שבפרש"י שם: "שהרי לא נצטוו מתחלה על אותה חבישה כו'". אבל בכס"מ שם (וראה גם רדב"ז שם) מקשר הא דמגדף הוראת שעה היתה עם מה שמגדף אין צריך התראה. עיי"ש.
- 7. *) וי"ל יסודו, שהרי - ע"ד הפשט - כשאין התראה אין וודאות (גמורה) שהוא מזיד, ואיך יחייבו הכתוב מיתה (משא"כ בנוגע למגדף מסוים -- דמדבר -- דכלפי שמיא גליא ובאה הוראה מיוחדת עד"ז).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 1 עמודים.
- לקוטי שיחות 60 מאותו ספר סנהדרין פ, ב