151
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
מעלה לגדולים: כל עוד הם נשארים בהגבלות שלהם, הרי למרות שהתורה מגדירה אותם בתואר "גדולים", הרי גדלותם היא מוגבלת, גדולה של הכוחות הגלויים, אך כאשר הם יוצאים מהגבלותיהם ומתעסקים גם עם הקטנים, הרי אז מאירה בהם נקודת העצמיות, הנעלית מהכוחות הגלויים, ואז הם מגיעים לגדולה האמיתית **?, הבלתי מוגבלת.
ולכן נכתב דוקא הביטוי "להזהיר גדולים על הקטנים", כי המושג "להזהיר" הוא גם מלשון זוהר< ואור. על ידי הקשר שלהם עם הקטנים הם זוכים לתוספת אור*.
כפילות - באין ערוך ומביאה לגאולה
לפי זה יובן מדוע רומזת התורה
לדין "להזהיר גדולים על הקטנים" על ידי כפל לשון "אמור ואמרת"?:
במקומות רבים הכפל איננו< במשמעות של פי שנים בלבד, אלא לגמרי בלי יחס, והרבה יותר. מכך, בדומה ל"כפלים לתושיה"'. זהו אור הנעלה ממדידה והגבלה, אשר משום כך אנו מוצאים, שהתשובה צריכה להיות כפולה", כי היא למעלה מהגבלה. משום כך רומזת התורה לדין "להזהיר = גדולים על הקטנים" באמצעות כפל הלשון, כי על ידי התמסרותם של הגדולים לקטנים מתגלית נקודת עצם הנפש הנעלית ממדידה והגבלה.
ענין נוסף בכך: נאמר בתניא':, שהגאולה (הפרטית של כל יהודי, המביאה לגאולה הכללית) היא גילוי נקודת פנימיות הלב, וכון שהתמסרותם של הגדולים להשפעה על הקטנים מביאה לגילוי נקודה זו, כדלעיל, הרי מובן שהיא מביאה לגאולה.
וגם מפני כך קשור הענין של
הערות
- 1. ובנותיו כשהם קטנים (כתובות נ, א). ועיין במפרשי טעמי מצות כיבוד או"א.
- 24. ועד"ז הוא גם ב"גדול" (כח השכל) ו"קטן" (כח המעשה) שבאדם, אשר עיקר הגדלות שבלימוד (שכל) הוא מה שמביא לידי מעשה, כמבואר בהמכתב שנדפס בלקו"ש ח"ז ע' 327.
- 5. ד"ה זה היום עשה ה' תש"ח ספ"ב. וראה גם אגה"ק סוף סי' ז'. וראה לקו"ש (כרך ד') ע' 1193 בפירוש מארז"ל (אבות רפ"ב) "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה", שההתחלקות דקלות וחמורות הוא רק מצד ענין הפרטי (בחי' כלים) שבמצות, אבל מצד ענין הזוהר והאור שבהם [שזה שייך לבח" נקודת הנפש שלמעלה מידיעה - ראה לקו"ש שם בפירוש "שאין אתה יודע כו'"], כולן שוין.
- 6. להעיר מדרז"ל עה"פ מאיר עיני שניהם ה' (תמורה טז, א) הובא בהקדמת התניא (עיי"ש משמעותו - דאיש תככים - בינוני - לאו דוקא).
- 5. אמור א שיחות 19
- 7. וגם הדין ד"להזהיר גדולים כו'" שבשרצים ודם נלמד מקראי יתירא (פירש"י ליבמות שם), שהוא כענין ההכפלה.
- 8. שמזה מובן שגם במקום שפירושו כפל כפשוטו - אפשר שירמז ע"ז שהענין הוא שלא בערך. וק"ל.
- 9. ראה שמו"ר רפמ"ו.
- 0. ראה אגה"ת ספ"ט.
- 1. אגה"ק סי ד'.
מצוטט ב־3 עמודים
- לקוטי שיחות 68 לקו"ש ח"ז ע' 151
- לקוטי שיחות 64 לקו"ש ח"ז ע' 151
- לקוטי שיחות 250 לקו"ש ח"ז ע' 151
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.