147
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הכהנים, ופעמיים לגבי איסורים אשר "שווים בכל". אילו היה דין זה מופיע באיסור אכילת נבילה וכדומה, ניתן היה ללמוד ממנו לגבי כל האיסורים אשר "שווים בכל"6, ואז די היה בכתיבת דין זה פעמיים בלבד7?
הכרחי לומר"', שהתורה כתבה דין
אמור א
זה בשלשה איסורים אלו, כי החומרות שבהם - איסור ב"משהו", איסור כרת, "שווים בכל" ו"ריבה בהם מצוות יתרות" - דוקא הן מהוות את הטעם העיקרי לדין "להזהיר גדולים על קטנים"*.
ב. הקשר בין הגדולים לבין הקטנים הסיבה לכך שהתורה מזהירה את הגדולים על הקטנים, היא מפני שיש קשר בין הגדולים לבין הקטנים. אילו לא היה ביניהם שום קשר, לא היתה התורה מזהירה את הגדולים לגבי מי שאין להם קשר עמם כלל.
ומתעוררת השאלה: הרי ה"קטנים" שלגביהם מוזהרים הגדולים הם אפילו קטנים שאינם בני הבנה כללל. ומהו אפוא הקשר שבין ה"גדולים" לבין קטנים אלו, אשר בגינו מוזהרים הגדולים על קטנים אלו?
אך נקודת הקשר שביניהם, והיא מהותית ביותר, היא נקודת היהדות 9', אשר בה שווים כל ישראל.
הערות
- 66. במהרש"א שם, שא"א ללמוד דם משרצים, כי עיקר אכילת שרצים הוא בכזית והשיעור דדם הוא ברביעית. ולפי דבריו, א"א גם ללמוד דם מנבילה. אבל מפשטות לשון הגמרא "משום דאיסורן במשהו אבל דם דעד דאיכא רביעית" משמע שמה שא"א ללמוד דם משרצים הוא דוקא לפי שאיסורן במשהו. אבל מה ששרצים הוא בכזית ודם ברביעית אין זה פירכא. וי"ל הטעם כי השיעור דכזית ורביעית אי"ז גדר בשרצים ובדם כ"א באכילה ובשתי', ששיעור אכילה הוא בכזית ושיעור שתי' ברביעית. וגם בדם כשאוכלו שיעורו הוא בכזית (ראה רמב"ם הל' מאכלות אסורות רפ"ו. הל' נזירות פ"ה ה"ב. שו"ת שארית יודא או"ח סט"ו בשם רבנו הזקן. גולות עליות למסי מקואות פ"י מ"ז. צפע"נ להל' מאכא"ס שם).
- 7. וכמו שהקשה הב"י שם.
- 3. בט"ז שם: "דאי"ז קושיא כלל דלכתוב חד משאר איסורים דלא הוזכרו לענין זה" אבל מ"מ יומתק ע"י ביאור, מדוע לא נכתב הדין באיסור אחר.
- 7. בלקו"ש (כרך ב') ע' 679780 מבואר, שהטעם שהדין דלהזהיר כו' נאמר בג' מקומות אלו הוא בכדי להורות שההשתדלות בחינוך (ראה להלן הערה 24) צריכה להיות גם בג' איסורים אלו (ובכיו"ב), עיי"ש.
- 5. - שזהו אחד הביאורים למה ל"נ בתורה הציווי דלהזהיר כו' מבלי להזכיר איסור מסוים וע"ד הציווי לפני עור וכו'-
- 6. אבל מכיון שהדין דלהזהיר כו' בכל האיסורים שבתורה נלמד מג' מקומות אלו - היינו שהדין דלהזהיר בג' אלו הוא המקור לדין זה בשאר האיסורים - צריך לומר ש(החומרות שב)ג' איסורים אלו, הם עיקר הטעם של דין זה, כבפנים.
- 8. וראה להלן הערה 22 - תוספת ביאור בדין זה בכל האיסורים.
- 9. שו"ע אדמוה"ז שם סעיף ה'.
- 0. להעיר מדיני פקו"נ (שו"ע הל' שבת סש"ל ועוד). ויתרה מזו מתניא פל"ב ד"הנפש כו' כולן מתאימות ואב א' לכולנה".
מצוטט ב־3 עמודים
- אגרות קודש עב לקו"ש ח"ז ע' 147
- לקוטי שיחות 253 לקו"ש ח"ז ע' 147
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ אמור, כ"ף אייר, ה'תשכ"ד לקו"ש ח"ז ע' 147
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.