63

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

אך הסבר זה מביא רש"י רק כפירוש שני, כי לפי הפשט יוצא, שאחד משני השמות מצביע רק על מבנה העוף ולא על תכונתו, ולפי ההגיון יש לומר, כדלעיל, שכאשר דבר נקרא בשם המבטא משהו שבו, הרי זה בראש ובראשונה לגבי תכונה שבו, ולכן מקבל רש"י בתחילת ועיקר פירושו ש"הם צואיטוש", ולפי זה יוצא שהשמות "כוס וינשוף" מבטאים את התכונה של "הצועקים בלילה", כדלעיל.

זהו ההסבר גם לכך שרש"י מקדים את הפירוש על "השלך" לפני פירושו על "כוס", כי פירושו על "השלך - זה השולה דגים", שהשם "שלך" הוא מפני תכונת עוף זה, מוכיח שכך הוא גם לגבי שמות העופות האחרים. ומכך מסתבר, כפירוש הראשון, שכוס וינשוף הם צואיטוש, כדלעיל.

ג השגחה פרטית

מהענינים של "ינה של תורה" שבפירוש רש"י זה:

שמיני א

על השלך אומרת הגמרא?: "רבי יוחנן כי הוה חזי שלך (=כשהיה רואה שלך) אמר: משפטיך* תהום רבה". ומסביר רש"י: "ומשפטיך אף בתהום רבה, שזימנת שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות".

מכך מביא אדמו"ר הזקן הוכחה% לשיטת הבעל-שם-טוב שכל הענינים הם בהשגחה פרטית, לא כאומרים שהשגחה פרטית היא לגבי האדם", שהרי רואים, שאף על דגים יש דין ומשפט פרטי, והקדוש-ברוך-הוא מזמן את השלך לתפוס דוקא דגים אלו, שעליהם נפסק הדין מלמעלה.

ולענין זה רומז רש"י במילים "פירשו רבותינו זה השולה דגים מן הים", כדלהלן.

יד. גילוי האלקות שבטבע

ידוע*:, שהמלה "טבע" היא מלשון "טבעו* בים סוף". ההסבר לכך הוא: כשם שהדברים שטבעו בים נמצאים שם בשלמות, אלא שאין רואים אותם, כי הים מסתירם, כך הוא גם ה"טבע":

הערות

  1. 1. המסובב מהם (שאז אפשר לנשוף). (ב) "נשף" (התוכן דהשם ינשוף) פירושו לילה, משא"כ "כוס", גם כשנפרש שהוא מלשון כיסוי - הרי כיסוי אינו לילה ורק שבלילה הדברים הם מכוסים.
  2. 2. ומה שרש"י סותם - כי יש סברא גם להיפך: מכיון שלפי פי' השני, השם של כל עוף מורה (כנ"ל בפנים) על תכונתו המיוחדת (במה שהוא נבדל מזולתו), מסתבר לומר שהשם "כוס" מורה לא רק ע"ז שלסתותיו דומות בכללות ללחיי אדם, כ"א שדמיון זה אצלו הוא יותר מבינשוף. ולכן י"ל שכוס הוא צואיט, כי הלסתות שלו דומות יותר ללחיי אדם מהלסתות דיבנץ, כבהערה הקודמת.
  3. 5. תהלים לו, ז.
  4. 6. ראה יהל אור לתהלים שם סק"ג. ד"ה כל המאריך תרפ"ו פ"ג. מים רבים תשי"ז פ"ג (סה"מ מלוקט ח"א ע' נד).
  5. 7. מו"נ ח"ג פי"ז בסופו. אבל ראה ד"ח (יג, אדב), שכוונת הרמב"ם שם היא לענין פנימית ההשגחה, שהשגחה זו אינה בדצ"ח.
  6. 8. ראה ד"ה מה טובו תרפ"ט פ"ג.
  7. 9. בשלח טו, ד.

מצוטט ב־1 עמודים

  1. לקוטי שיחות 457 לקו"ש ח"ז ע' 63

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.