11
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ש"כיחש בעמיתו" חייב לשלם לנגזל, הרי אין חוב זה תלוי בהודאתו ובתשובתו של הגוזל. ואדרבה, כאשר הוא נתפס על ידי עדים, ולא הודה, הרי בודאי יש לחייבו. כפי שאכן רואים בתשלומי כפל וארבעה וחמשה, שהם חלים דוקא על פי עדים, ולא על ידי הודאה*.
וכיון שהתורה תלתה את נתינת החומש בהודאתו ובתשובתו של הגוזל, יש מקום לומר שזוהי מעין כפרה כקרבן אשם', ולא תשלומים. וכיון שזוהי כפרה, יש לתת אותה לקדושברוך-הוא, כקרבן אשם, ואין לכך קשר אל הנגזל.
ה. מה מחדש רש"
כל האמור לעיל הוא הסבר לכך שהתורה צריכה לציין "לאשר הוא לו". אך עדיין קשה: מדוע צריך רש"י לבאר "למי שהממון שלו" - כיצד היו מתפרשות מילים אלו באופן אחר?
יש המפרשים*, שאילו לא היה רש"י מבאר "למי שהממון שלו", אפשר היה להבין שמשמעות המילים "לאשר הוא
ויקרא ג
לו" היא, ש"טובת ההנאה" מהתשלום** שייכת למי שמשלם את הכסף. (בדומה לפירוש רש"י על הפסוק "ואיש את קדשיו לו יהיו"ל - "מגיד שטובת הנאתן לבעלים").
אך עדיין אין מובן: מדוע אפשרית הבנת המילים באופן זה, והרי ביאור זה אינו מתאים כלל ללשון הפסוק בפשטותן"':
לפי ההסבר שהמילה "הוא" מכוונת לטובת ההנאה מהתשלום, ובמילה "לו" הכוונה היא למשלם את הכסף, הרי אין למילה "לאשר" המשך. וכיון שנאמר "לאשר הוא לו", ובמיוחד כשמודגש "לאשר", בתוספת למ"ד - למי שהכסף שייך לו, מובן בפשטות, שמילים אלו אמורות לגבי הנתינה והתשלומין, ומופיעות בקשר למילה "יתננו" שלאחריהן, שיש לשלם את הכסף למי שהממון שייך לו.
וקשה: מה מחדש רש"י בפירושו "למי שהממון שלו"?
הערות
- 6. כדילפינן בב"ק עה, א. וגם בדרך בפשט, משמעות הלשון "ירשיעון אלקים" (משפטים כב, ח) הוא שהרשיעוהו עפ"י עדים (ראה פירש"י שם). וכן משמעות הלשון "המצא תמצא" (שם כב, ג) "ימצא" (שם, ו) הוא שמצאו אצלו ולא שהודה מעצמו.
- 7. ראה רמב"ם הל' גזילה פ"ז ה"ח.
- 8. ראה רא"ם וש"ח כאן.
- 8. גם של הקרן - ראה להלן הערה 12. וכן אין טעם לחלק ביניהם (ובפרט ע"ד הפשט).
- 5. כן להעיר אשר "טובת הנאה" כאן (כמו בכ"מ) היינו שיכול ליתננו לכל מי שירצה (ואפילו לא לבנו או שלוחו) ע"מ שימסרו להנגזל.
- 9. נשא ה, יו"ד.
- 0. ופשוט שמצד ההסברה דלעיל (שמכיון שהיא כפרה אי"ז שייך להנגזל) אין מקום לעקם את הכתוב ולהוציאו מפשוטו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 1 עמודים.