301

בזה טובה גדולה לזה שמשיגים גבולו שדוחה ההיזק דהשגת גבולו, ולכן אינו יכול לעכב (כבפרש"י שם) ומותר להשיג (בסגנון אחר -- רא" בנוגע לזה שמשיגים גבולו) ! בהלי ת"ת -- עיקר הראיי ע"ד גודל הענין דת"ת שלכן מחוייב בזה (ראי" בנוגע למשיג הגבול). והנה בב"ב קאי הסוגיא בדיני השגת גבול -- ולכן הראי' קנאת סופרים תרבה חכמה (של הניזק). ברמב"ים הובא בהל' ת"ת -- ולכן הרא" ה' חפץ למען צדקו גו" ושלבן מחוייבים בזה.

או י"ל : בש"ס מביא הטעם (והסיבה) -- להרבות התכמה -- ומעצמו מובן הפס"ד, משא"כ בתראי שמפרשים דבריהם (כנ"ל) מפורש הפס"ד (יגדיל תורה ויאדיר).

ועד"ו יל"פ גם בפי" משנה דאבות : באדר"ג מביא הטעם (דנשיאות דוד היא לעולם -- וראה רמב"ם הל מלכים פ"א ה"זדח), ברמב"ם -- התוצאה והמסובב : זרעו לעולם יהיי וכסאו גו

- וי"ל דבשני המקומות ברמב"ם מרומז גם הטעם: ה' חפץ למען צדקו (שלכן הרבה להם תורה כו' (ועפ"ז מובן זה שהרמב"ם מביא גם תיבות אלו, אף דלכאורה די בסיומו יגדיל תורה ויאדיר)), זרעו גו' כסאו (דדוד).

ומחוורתא כבתרייתא -- שה"ז לשון הכלל שמבואר יותר. וק"ל.

זרך אגב: ברמב"ם שם (רפ"ג) מביא כתוב אתחר (מהמובא באדר") גם כנוגע לכתר תורה -- אבל אינו שייך לנדו"ד, כי באדר"נ מדובר במעלת כתר תורה בנוגע לעמלה של תורה כו, משא"כ ברמב"ם -- שמונח ועומד ומוכן כו' (בהמשך לההלכה שלפניי -- שמדובר בתינוקות כו', שאין שייך בהם עדיין עמלה של תורה וצמאון דתורה -- שבאדר"נ) ובכאו"א ראי בענינו.

שאלוני על אשר ציינתי אבות פ"ד מי"ג -- והוא ע"פ חלוקת המשניות שסידר אדמו"ר הזקן בסידורו (שכמה שיגוים בה לגבי כמה דפוסי משניות -- וכפי שהעיר בשער הכולל שעל הסידור). ומלבד שחייב אדם לומר בלשון רבו הרי גם ללדינא נפק"מ במנין המשנות -- ראה טושו"ע אה"ע סל"ח סכ"ו. ולהעיר ממשנה כלאים (פ"ז) משנה אחת מסומנת בשנים זה, וראה הון עשיר שם, ובתוס' אנשי שם שם.