256

כמו בהאמור -- גם בזה שבעים פנים לתורה וכמה טעמים. ואחד הטעמים בדרך הפשט הוא, שבזמן ההוא, לפני מתן תורה, הי' העולם מגושם ביותר, עטוף בעניני עבודה זרה דיעות מושחתות ועניני עריות ומדות מושחתות, וכו' וכו'. ועד כדי כך אשר, כלשון הרמב'"ם הלכות עבודת כוכבים ספ"א: ,כמעט קט הי' העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן", ועאכו"כ שהי' המצב כן לפני אברהם, ולכן אלו יחידי סגולה שהכירו את בוראם וסידרו חייהם בדרך הצדק והמשפט וכל חפצן ורצונם הי' לצוות את ביתו ואת בניו אחריו לשמור דרך ה', מוכרחים היו לא לנטות לא לימין ולא לשמאל, כי אם לבקש זיווגם -- בשביל עצמם ובשביל בניהם ובנותיהם -- בתוככי יחידי סגולה, שכמובן מספרם ה" מועט ביותר. והרי טבע הילדים דומה לטבע האם ולטבע האב בתולדותם. ומתגבר זה אחרי כן על ידי החינוך שמקבלים מהאב והאם, ולכן היתה הוראת אברהם בנוגע לבנו (ועד"ז -- בנוגע לעצמו) וכן עשו בניו אחריו וכמסופר בכתוב, אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק

ב"ה, כד' סיון תשי"ח

- . . באופן החזרת עמרם את יוכבד וסיבתה -- מדרשות חלוקות הן:

א) ע'"י טענת מרים דגזירתך קשה כו' -- דמזה מובן שהחזרה צ'ל דוקא בפרהסיא בכדי לבטל גזירתו -- עד שכולן יחזירו (סוטה יב, א. פסיקתא רבתי פמ"ג).

ב) ע"י ציווי מלמעלה לעמרם, ובצנעא (זח"ב יט, א). ודברי האוה'ח (במדבר ג, לט) הם ע"פ זוה"ק, כמוש"ש בפירוש.

... ומה שהעיר במכתבו הקודם בזח"ג (קמח, א) דמשה קיים פו"ר - דה"ז הוי כב"ש (יבמות פ"ו מ"ו) וב"ש במקום ב"ה איגה משנה. -- ויעויין שם בניצוצי אורות -- וי"ל בשתים : א) קודם ב"ק אין מקום כלל לומר הלכה כמי, דעדיין לא נפסקה הלכה, ועדמ"ש עדיות ספ"ה. ב) לחידודי קצת: הזהר לשיְטתי' דפירש מן האשה קורם מ"תר במאמר של נעלך. וב"נ מחויב רק בשבת, ולא בפו"ר, ושבת יש גם בלא נקבה. משא'כ ביבמות (סב, א) דס"ל דפירש אחר מ"ת, לכן מקשה ממשה וגם לזהר נזקק לתירוץ הגמרא שלא יקשה מפני מה לא קיים פו"ר לאחר מ"ת. -- אבל ל"ק אמענה הקב"ה למיכאל קודם מ"ת. -- ומש"כ בַזהר פו"ר הכוונה לשבת ראה גיטין מא,: ב. ויבמות שם. וק"ל.