255

ב"ה ח' כסלו תשכ"ג.

... להערתו בשויע יו"ד סו"ס רמ"ב אם היית כמשה מלקין אותו

א) מסנהדרין (לא, ב) לדזיו לי כבר בתי' -- ל"ק, כיון שמדמה רק בענין ופרט אחד, וזה אפשרי הוא. ואפי' למעלה כו', וכמנחות (כט, ב) ולא הי' יודע כו'. וראה סנהדרין (יא, א) והמצויין על הגליון.

ב) מהלשון בכ"מ ,משה שפיר קאמרת" -- הרי כבר מתורץ ברש"י שבת (קא, ב) שפירש שהוא כמשה בדורו, וא"כ אדרבה זהו מהעיקרים שבתורה, וכר"ה ספ"ב.

ועפיי הנ"ל יתורץ ג"כ מארז"ל בב"ר (פניו. ז) ,אין דור כו' סמשהי.

וצע'ק מתנחומא סו"פ תולדות: ,ונשא ממשה" -- סתם, דמשמע בכל הענינים (וראה רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב) וראה ר"ה (כא, ב) במלכים קם. ועיין לקו"ת לרבנו הזקן צו (יז, א) וסוף שה"ש, וש"נ לכהאריז"ל.

ב"ה, כד' סיון תשכ"א

... ובמענה לשאלתו, הטעם למה בקש משה רבנו מפרעה, לשלח את ישראל לשלשת ימים, כיון שהמכוון הי' שחרור לגמרי.

א) והנה כמו בכל התורה והמצוה, שבעים פנים לתורה. וגם בהאמור כמה טעמים ישנם, ואחד מהם הוא, בכדי להראות אשר המכות שהיו במצרים הי' בזה עונש מן המדה, כי רעים היו וחטאים, ועד כדי כך, אשר לאחרי שבקשו שלשת ימים חופש -- במשך עבודתם והגלות של מאתים ועשר שנים, לא רצו להסכים על זה בשום אופן, ולאחרי שהסכימו פעם -- חזרו בזה, עד שראה שאין כל מוצא (במכת בכורות). ומזה מוסר השכל לכל אחד ולכל הדורות. אשר כל ענין הוא על פי הצדק והיושר, אפילו באם אין מובן כלל בשכל האדם וכמה קושיות בשכל*.

ב) מהו הטעם אשר כמה מהצדיקים שלפני מתן תורה, נולדו מנשואין כאלו, שלאחרי מתן תורה אינם מותרים, נשואי קורבה.