251

כשקיבל את התורה כנודע שנחש"ת דהיינו יסו"א המתפשט תוך ז"א ואז הז'יא נעשה בחי' משה.

איברא דצ"ע דבל"ת פ' ויקרא מבאר ע"י ענין זה גופא דמשה לא זכה לאבא כ"א לבינה, וזיל שם ד"ה ולבאר ענין חטא נו"א: משה הי' באותו מקום היסו"א תוך יסוד דאימא. . . מאחוריים דאבא... וגם הי' מן הפנים דאמא... ובזה תבין איך משה זכה לבינה כנזכר בזהר כי הי' מן הפנים של יסוד דאימא כי מן אבא לא לקח אלא מן אחוריים עכ"ל. ולשני המקומות -- בל"ת -- ביחד מציין אדה"ז באגה"ק רסי"ט -- משמע דשניהם בזמן א' היו --)

ובחטא העגל נחסר ממנו, וע"ד מ"ש בענין שער הנו"ן בל"ת פ' ואתחנן עה"פ ויתעבר

-- (וצ"ע בל"ת פ' ואתחנן ממ"ש בל"ת פ' כי תשא -- ומ"ה ג"ב בס' הלקוטים פ' שמות: בחי' א"א לא זכה אלי' (בשעת מ"ת) לכן נאמר בתיקונים ותחסרהו מעט מאלקים דא כתר אבל לע"ל... ישיג בחי' א"א, ואולי יש ליישב ע"פ מ"ש בלק"ת (בד"ה מעט תוס' בי' על ענין וספרתם) דיש ב' בחי' בשער הנו"ץ).

ולכן בפ' והסירותי את כפי שהי' זה אחר חטא העגל נרמז שלא זכה רק לבינה (וצ"ע אם אפשר לדחוק בל' ההגהות שלזה נתכון, דא"כ העיקר חסר בלשונו).

ואולי אפשר ליישב ע"פ הידוע (עיין תו"א סד"ה ואלה שמות ולקויית בי' דצאו"ר השני בתחלתו) דנה"י דאבא נק' יש"ס, ויש"ס נק' ג'כ בינה (ל"ת ר"פ תולדות, ועג"כ תו"א בראשית סד"ה להבין הטעם שנשתנה יצירת האדם -- הבי' -- בנפש ובעבודתה -- הא דנה"י דאו"א שהם ישסו"ת נק' בינה, בד"ה ואשים דברי בפיך וד"ה בהעלתך תער"ג).

נמואת משת

בד"ה ויצא יעקב רס"ו: נבואת משה שנתנבא בזה כו' בראית מהו"ע דא"ס באמיתית עצמותו ובבחי' ראית המהות ממש כו' והגם דכתיב ב" וראית את אחורי כו' היינו בבחי' ראית השכל אבל בנבואה ראה בבחי' רא'' ממש במהו"ע א"ס כו' וכמ"ש בזהר משפטים דקט"ז סע"ב שא"ל רשב"י דבעין השכל דבלבך אתחזי כולא כו' אבל בנבואה בעיינין ממש.

ומ"ש ,והגם דכתיב -- בעיינין ממש" צ"ע א) דוראית את אחורי הוא במראה הנבואה כפשט הכתובים, כמ"ש בקו"א (קנז, א) וכ"מ באגה"ק רסי"ט, וכמו שמסיים בזח"ב שם (קיז, א) *.ובה (במח' דילך) תסתכל בההוא דלית