ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תשל"ג

106

בס"ד. ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

זכור

הוי' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתנו ⁷⁵⁷ . הנה בפסוק זה ישנו גם הפירוש למעליותא (כפי שמצינו בדרושי הצ"צ ⁷⁵⁸ שמבאר כמה פסוקים במגילת איכה כפי שהם למעליותא, ובאופן נפלא), כפי שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה זה בספר המאמרים אידיש ⁷⁵⁹ [שכתבו באידיש כדי שיגיע לכל אחד מישראל בקצוי תבל, הן במקום גשמי והן בדרגא כו'] תורת הבעש"ט (שאמרה בישוב של אנשים פשוטים שהיתה להם מס"נ עבור פדיון שבויים מצד אהבת ישראל): זכור ה' מה הי' לנו, געדענק ג-ט וואָס איז געוואָרן דורך זייער מ"ה שבנשמה ⁷⁶⁰ , הביטה וגו', קוק זיך צו ווי זיי זיינען מחרף את נפשם צוליב אהבת ישראל. אך צריך להבין, מהו התיווך בין פירוש זה (למעליותא), שחרפתנו הוא מלשון שמחרפים נפשם כו', שהו"ע המס"נ כו', לפירוש הפשוט שהו"ע של היפך השבח כו'.

ב) ויובן

בהקדים מה שמצינו בדרושי רבותינו נשיאינו בכל הדורות בנוגע לביאור פסוק זה כפשוטו, באופן של היפך השבח כו'. דהנה, בכמה מאמרים [החל מדרושי הצ"צ ⁷⁶¹ (שדרכו לבאר כל ענין ע"פ פשט רמז דרוש וסוד), ובפרט בסה"מ תר"ל ⁷⁶² לאדמו"ר מהר"ש (שיש לו חביבות מיוחדת, כיון שנדפס לאחרונה ⁷⁶³ , והרי כל דבר הוא בודאי בהשגח"פ)] הובא מאמר הזהר ⁷⁶⁴ בנוגע לבקשת כנס"י זכור ה' מה הי' לנו, שגם בקשת הקב"ה מכנס"י היא בלשון זכור, כמ"ש ⁷⁶⁵ עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור. וכן כתיב ⁷⁶⁶ וזכור את בוראך בימי בחרותיך, שנוסף על הפירוש הפשוט ⁷⁶⁷ שצריך לשוב

107

בתשובה בימי הבחרות שאז הוא תוקף החיות כו', ישנו גם פירוש המדרש ⁷⁶⁸ שימי בחרותיך קאי על ביהמ"ק שנקרא בית הבחירה ⁷⁶⁹ , והיינו, שיזכור את בית הבחירה בשעה שעמד על תילו כו'. וכפי שמביא הצ"צ5 מ"ש הרמ"ז ⁷⁷⁰ בנוגע לענין הזכירה, שידוע שעי"ז שזוכרים חסדי הוי' ופלאיו אשר פעל בימי קדם, אנו חוזרים ומעוררים אותו הכח העליון אשר עשה אותם הנסים, וכמו במצות זכירת יצי"מ (שהקב"ה צוה על זכרון זה) שעי"ז אנו מכניעים שרש קליפת פרעה כו'. וזהו ענין עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק כו' ומה ענה אותו בלעם כו', שזכירה היא כדי להעיר הכח העליון שעזרך בימי בלק ובלעם כו'. ועד"ז בנוגע לזכרון אודות בית הבחירה (זכור גו' ימי בחרותיך), שעי"ז שוללים ענין החורבן והגלות כו'. וזהו שמסיים בזהר, שאם בנ"י היו מקיימים את הבקשה שמלמעלה, לא היו צריכים לבקש מלמטה זכור ה' מה הי' לנו וכו'.

ונוסף

לזה, הנה בסה"מ אידיש הנ"ל3 הובאה גם תורת הבעש"ט (שאמר במסיבה של בני תורה שהתגאו בחידושיהם בתורה) שבה פירש באופן הפכי מהפירוש למעליותא הנ"ל: "זכור ה' מה הי' לנו, געדענק ג-ט וואָס עס איז געוואָרען פון אונזער מ"ה שבנשמה, הביטה וראה את חרפתנו, קוק זיך צו און מאַך אונז זעהענדיג אונזער אייגענע שאַנדע". והענין בזה, כמבואר בדרושים ⁷⁷¹ , שכשם שיש בקדושה בחי' מ"ה (ונחנו מה ⁷⁷² , כמבואר בלקו"ת ⁷⁷³ שהו"ע הביטול), כמו"כ בלעו"ז יש ג"כ בחי' מה, וזהו מה הי' לנו, דהיינו בחי' מה שבלעו"ז, שזהו מ"ש ⁷⁷⁴ ופילגשו ושמה ראומה, שזוהי בחי' קליפה דאצילות, שהיא קליפה דקה מאד, שהוא רק בחי' ראו מה, שהו"ע הרגשת הביטול, והיינו, שברצונו להראות את הביטול שבו, וגם התומ"צ שעושה הרי זה כדי שאחרים ידעו מזה כו'.

ומזה

יכולים לבוא לדרגא תחתונה יותר – כתורת הרב המגיד ⁷⁷⁵ (שהשנה היא שנת המאתים להסתלקותו) בפירוש מארז"ל ⁷⁷⁶ איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו, שעיקר האדם הוא הצלם דמות

108

אדם שבו, וכדאיתא בזהר ⁷⁷⁷ כשחי' דורסת את האדם בודאי נדמה לה כבהמה והלך ממנו דמות אדם מחמת העבירות שעשה [ולהעיר, שענין זה אינו באופן של סגולה, אלא כן הוא ע"פ הטבע, שמצד העבירות כו', הלך ממנו דמות אדם, ונדמה כבהמה, ולכן יכולה החי' לשלוט בו], ואדם בגימטריא מ"ה. וזהו פירוש איזהו שוטה המאבד מ"ה, ר"ל צלם אדם גי' מ"ה, שנותנים לו מהעולמות העליונים, ונק' שוטה כי איבד זה מחמת שטות, כי אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות (כדרז"ל ⁷⁷⁸ עה"פ ⁷⁷⁹ איש כי תשטה אשתו, שעי"ז נעשה פירוד בין איש לאשתו, הקב"ה וכנס"י). וי"ל בדיוק הלשון אא"כ נכנס בו, שאין זה באדם מצ"ע, אלא ענין שנכנס בו כו'.

ג) ועוד

נתבאר בדרושים ⁷⁸⁰ בהמשך הפסוק, הביטה וראה את חרפתנו, בהתאם לפירוש הפשוט, שזהו"ע חרפת אלמנותיך ⁷⁸¹ , שעכשיו בגלות נקראת כנס"י בשם אלמנה, כמ"ש ⁷⁸² היתה כאלמנה. והענין בזה, כפי שמתחיל בדקות כו', דהנה, איתא בגמרא ⁷⁸³ אלמנה על שם מנה, שאלמנה כתובתה מנה (ולא כבתולה שכתובתה מאתים). אך לכאורה אלמנה היינו בחי' אל (היפך מ)מנה ⁷⁸⁴ . ומבואר בדרושים, שאל מנה היינו שחסר הענין דמאה שערים, שהם ב"פ נו"ן שערי בינה. והענין הוא, דהנה כתיב ⁷⁸⁵ ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים. ויש להבין מהו החשבון של מאה שערים, שהרי מצינו רק חמשים שערים, נ' שערי בינה. אך הענין הוא ⁷⁸⁶ , שהמאה שערים הם נו"ן שערי בינה כפי שהם מלמטה למעלה וכפי שהם מלמעלה למטה, שביחד הם מאה שערים. וזהו גם מ"ש ⁷⁸⁷ לך ה' הגדולה, ואח"כ כתיב כי כל בשמים ובארץ, לך וכל הם אותיות שוים, ושניהם בגימטריא נו"ן ⁷⁸⁸ , רק שלך הוא מלמטה למעלה, וכל הוא מלמעלה למטה.

109

ויש

לקשר זה עם פי' האריז"ל (שיום ההילולא שלו הי' בערב שבת חזון) בלקו"ת שלו, עה"פ ⁷⁸⁹ ויתעבר ה' בי למענכם, שקודם שחטאו ישראל הי' משה בתכלית השלימות, והי' משיג שער הנו"ן של נו"ן שערי בינה, וכשחטאו ישראל הי' ותחסרהו מעט מאלקים ⁷⁹⁰ , ולאח"ז ביום הסתלקותו נאמר ⁷⁹¹ ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו – נו"ן בו, שנכנס הנו"ן בשמו (משה) ונעשה נשמה. וזהו גם מ"ש הרב המגיד ⁷⁹² שמרע"ה השיג בחייו מ"ט שערי בינה, אבל שער החמשים לא אתייהב למשה, וביום הסתלקותו השיג שער החמשים, כיון שזהו גילוי שאינו יכול להתגלות כי אם בצאת הנשמה מהגוף. וצ"ע איך יתאים זה עם המבואר לעיל מלקו"ת להאריז"ל שלפני החטא הי' אצלו שער הנו"ן ⁷⁹³ , שהרי הי' אז נשמה בגוף.

אמנם

הענין דאלמנה, אל מנה, היינו שחסר שלימות העבודה דמאה שערים, ב"פ נו"ן שערי בינה הנ"ל. ומזה נשתלשל הענין דאלמנה כפשוטו, אלא שזהו רק כ אלמנה (בכ"ף הדמיון), ולא אלמנה ממש, כאשה שהלך בעלה למדינת הים ועתיד לחזור אלי'. ועז"נ זכור ה' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתנו, דקאי על זמן הגלות שאז ישנו הענין דחרפת אלמנותיך, כנ"ל. ולכן נאמר הביטה גו', שלשון הבטה הוא מרחוק דוקא ⁷⁹⁴ , כי הגלות נקרא רחוק כו'.

ד) אך

עדיין צריך להבין, דלכאורה, כיון שהבקשה זכור וגו' היא כדי לפעול שהקב"ה יוציאנו מהגלות, א"כ, למה אומרים כאן ענין של חסרון כו' בנוגע לבנ"י. אך הענין הוא, שאין הכוונה לומר חסרון על בנ"י ח"ו, אלא להדגיש ולבקש שהקב"ה יזכור שהסיבה ל"מה שהי' לנו" היא בגלל האופן שהוא בעצמו התקין והטביע בטבע העולם, וכמו בנוגע ללימוד התורה מתוך הרגשת עצמו, שזהו"ע מ"ה דלעו"ז, ראו מה (כנ"ל ס"ב), שכך הטביע הקב"ה בטבע העולם שהתחלת הלימוד היא באופן דשלא לשמה, כמארז"ל ⁷⁹⁵ לעולם ילמד אדם תורה (או כהלשון ⁷⁹⁶ יעסוק אדם בתומ"צ) אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וכמבואר ברמב"ם סוף הל' תשובה שיש כמה דרגות בישראל שאצלם

110

צ"ל הלימוד מלכתחילה באופן דשלא לשמה, ועד כפי שמבאר רבינו הזקן ⁷⁹⁷ בנוגע להבל פיהן של תינוקות של בית רבן, שהוא הבל שאין בו חטא ⁷⁹⁸ , שאף אם הוא שלא לשמה ממש, מיראת הרצועה שביד הסופר, ה"ה סליק לעילא (לא רק מעולם העשי' החומרי והגשמי לעולם העשי' הרוחני, אלא שהמלאכים מעלים ההבל של תינוקות של בית רבן) עד האצי'. ועד"ז בנוגע לכל הענינים הקשורים עם הגלות (שעז"נ זכור ה' מה הי' לנו וגו'), שהקב"ה אומר עליהם אשר הרעותי ⁷⁹⁹ , ועד שמתחרט על זה כו' ⁸⁰⁰ .

אמנם

כללות הכוונה בירידת הגלות היא כדי שעי"ז תהי' לאח"ז עלי' באופן נעלה יותר (כמובן גם מזה שהתורה היא תורת חסד, ולכן כל עניני' הם באופן של חסד), כמבואר בכ"מ ⁸⁰¹ שע"י כללות ענין הגלות, באופן שאחד מכם גולה לברברי' ואחד מכם גולה לסרמטי' כו' ⁸⁰² , נעשה בירור הניצוצות שנמצאים בכל המקומות כו', והיינו, שענין הגלות הוא בכדי להעלות גם דרגה הכי תחתונה כו'. ועד"ז בנוגע למעמדם ומצבם של בנ"י, שדוקא ע"י עבודתם בירידת הגלות כו', שגדלה מעלתה ביותר, כידוע ⁸⁰³ בפירוש מ"ש ⁸⁰⁴ והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שענין זה הוא אפילו – ואדרבה בפרט – לגבי הדור דעקבתא דמשיחא, מפני שעבודתם היא באופן של מס"נ, הנה עי"ז באים לדרגא הכי נעלית כו'. וכמבואר ⁸⁰⁵ בענין אבי ואמי עזבוני והוי' יאספני ⁸⁰⁶ , דאבי ואמי קאי על חו"ב, וכשיש מעמד ומצב שאבי ואמי עזבוני, הנה הכוונה בזה היא כדי שהוי' יאספני, דקאי על עצמות ומהות שבו מתקשרת עצם הנשמה כו'.

ה) וזהו

זכור הוי' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתנו, שתיווך ב' הפירושים שבזה (כנ"ל בארוכה) הוא, שהכוונה בחסרון שבבחי' מ"ה, החל מהענין דראו מה, ועד לאיבוד בחי' מ"ה שנותנים לו, וכן בנוגע להחסרון בענין המאה (אל מנה) שערים כו', ועד לחרפת

111

אלמנותיך כפשוטו, היא, כדי שעי"ז יגיעו לדרגא נעלית יותר, שזהו גילוי עצם הנשמה הקשורה עם העצמות, שענין זה מתבטא בעבודתם של אנשים פשוטים מתוך מס"נ שמחרפים נפשם בשביל אהבת ישראל.

ולהעיר

שהענין דאהבת ישראל קשור עם כללות הענין שרוצים לפעול בפסוק זכור הוי' וגו' – ביטול כללות ענין הגלות, שהרי אמרו חז"ל ⁸⁰⁷ אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם, היינו, שכל ענין הגלות הוא בגלל ההיפך דאהבת חנם, ומזה מובן שביטול ענין הגלות היא ע"י (שמחרפים נפשם בשביל) אהבת ישראל.

ועי"ז

פועלים גם למעלה – במדה כנגד מדה – שיתגלה הענין דאהבתי אתכם אמר הוי' ⁸⁰⁸ , וכפי שמבאר הרב המגיד בהתחלת שני ספריו (לקו"א ואו"ת) שזהו כמשל האב המצמצם את עצמו בשביל בנו הקטן, שלכן, לא צריך לחכות עד שיגדל הבן, אלא כבר עכשיו ה"ה מתגלה אליו באופן המתאים למעמדו ומצבו, ומזה מובן גם בנוגע לגאולה האמתית והשלימה, בתכלית השלימות, שאין צריך לחכות כנ"ל, אלא מיד הן נגאלין ⁸⁰⁹ , ע"י משיח צדקנו, מלך מבית דוד כו', שילחם מלחמות ה' וינצח, ויבנה ביהמ"ק במקומו, ויקבץ נדחי ישראל ⁸¹⁰ , ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים ⁸¹¹ .

______ l ______