186

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

צורך בעבודת הבירורים. ואילו המזבח הפנימי הוא בבחינת פנימיות הלב*, ששם אין מקום לענין הבירורים, והעבודה שמצד פנימיות הלב היא להתקשר יותר אל הקדוש-ברוך-הוא.

02 בפנימיות הלב אין מקום לעניני הרשות

במלים פשוטות: יהודי, נשמה בגוף, אינו צריך לעסוק רק בלימוד התורה ובקיום המצוות, אלא גם בעניני הרשות, כאכילה ושתיה, אך אלה צריכים להיעשות, כנאמר במשנה9 "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", או יותר מכך* - "בכל'ל דרכיך דעהו".

יהודי עלול לחשוב, שכיון שגם את דברי הרשות הוא עושה "לשם שמים", שהמשמעות האמיתית היא, שכוונתו בעשיית דברים אלו היא לשם שמים בלבד, ואין מעורבות בכך שום כוונות אחרות, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר בתוך דברי הרשות עצמם'* הוא מקיים

תצוח:ג שיחות 97

את "דעהו" (ידיעת אלקות), הרי מותר לו לעסוק גם בענינים הגשמיים מתוך פנימיות הלב. על כך אומרים לו, שלמרות הכל, כיון שבכל זאת אלה הם "מעשיך" ו"דרכיך" (מעשי ודרכי האדם), הם צריכים להיעשות "בלא לב ולב", לא בשתי הדרגות שבלב - חיצוניות הלב ופנימיות הלב - אלא בחיצוניות הלב בלבד. בפנימיות הלב יש לעסוק בעניני קדושה בלבך'*.

וכאן מוסיף רש"י שמהות האיסור של "לא תעלו עליו עולה ומנחה...", שבעבודה הרוחנית שבנפש האדם

הערות

  1. 9. אבות פ"ב מי"ב.
  2. 0. ראה בארוכה לקו"ש ח"ג ע' 907. 932.
  3. 1. משלי ג, ו.
  4. 2. וכלשון הכתוב (משלי שם) בכל דרכיך. וראה רמב"ם הל' דיעות רפ"ה: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו כו' כן צריך שיהי' ניכר (ה"חכם") במעשיו כו'", שבהמעשים עצמם [בכל העשר סוגים* שמונה שם] יהי" ניכר ה"חכם" שבו,
  5. 5. *) כנגד עשר כחות שבאדם, שנשתלשלו (תניא רפ"ג) מהעשר ספירות.
  6. 6. שאמיתית ענין החכמה הוא ידיעת אלקות - "דעהו"**.
  7. 3. לשון הכתוב דה"א יב, לג. וראה ד"ה כי עמך הסליחה תש"ט פ"ז.
  8. 4. ראה בארוכה ד"ה וירד תרס"ב וד"ה בראשית ברא תש"ה (פ"ל), שהבירור שמדברי הרשות מגיע רק בבחי' "לבוש מלכות", ודוקא ע"י המצות ממשיכים בחי' "כתר מלכות" (ראה גם תו"א צא, סע"ב. שערי אורה סד, א). ומכיון ששרש הנשמות הוא בהעצמות (בחי' כתר מלכות) לכן עבודתם בעיקר (מצד פנימיות הלב) צ"ל לא בבירור דדברי הרשות כ"א בתומ"צ.
  9. 9. אלא שמ"מ צריך גם לעבודת הבירורים [בחי' מזבח החיצון, שממנו דוקא היו מביאים גחלים לוחשות והיו נותנים ע"ג מזבח הפנימי (רמב"ם בהל' תמידין ומוספין פ"ב ה"ד)], כי זהו הקדמה שעי"ז מתעלה אח"כ הנשמה לשרשה האמיתי ממש (ראה אוה"ת שמע"צ ע' א'תתו).
  10. 10. **) עפ"י המבואר בלקו"ש שם ע' 952 שבהעבודה ד"בכל דרכיך דעהו" מתבטא אמיתית ענין האחדות ש"אין עוד" - י"ל, שפירוש "החכם ניכר כו' במעשיו כו'" הוא ההרגש ש"הוא לבדו הוא ואין זולתו" (ראה תניא פל"ה בהגה"ה).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.