185

שאסור לבצע על המזבח עבודות אחרות, היה מקום לומר, שכל עבודה היא איסור נפרד, אך כיון שמהות האיסור היא שלא לשנות את המזבח מיעודו, ממה שהוא "מקודש לדברים הללו בלבד", הרי אין הבדל על ידי

ט. המשמעות הרוחנית של ההבדל בין המזבחות

מהענינים של "יינה של תורה"43 שבפירוש רש"י זה:

לגבי ההבדל בין המזבח הפנימי למזבח החיצון מוסבר בתורת החסידות*, שהמזבח החיצון הוא בבחינת מלכות דאצילות כפי שהיא יורדת לעולמות בריאה יצירה עשיה,

2) עוד י"ל בהלכה - ע"ד הפשט וע"פ פרש"י זה:

א) קטורת זרה ועולה וכו' שהקריבם על מזה"פ - דינם כאילו הקריבם במקום שאנו מקודש (ובפרט שרש"י מדגיש - בלבד).

ולכאורה זוהי סברת הקס"ד בזבחים (כז, סע"ב). וי"ל דכן הוא גם להמסקנא שם עפמש"כ בשטמ"ק שם דירדו אלא כו'.

ב) מכאן בירור לחקירה האם יש בקדשי קדשים גם מקדושת קדשים קלים (ונפק"מ בנודר מקדושת קדשים קלים (את"ל שאין בזה הבחינה דהלך אחר לשון בנ"א) וכיו"ב). ובכל אופן = עדיין בספק האם יש בכהן מקדושת לוי (כיון שכהונה בכלל נבדלה מלו") ועאכו"כ - היש בתרומת מעשר מקדושת מעשר.

ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ.

3 היום יום ע' כד.

4) תו"ח שמות ד"ה ועשו לי מקדש (תמג, א ואילך - בארוכה). דרמ"צ פו, ב.

תצוח ג

ומשום כך הוא לא עמד בהיכל, אלא בחצר (ובבית המקדש - בעזרה). והמזבח הפנימי הוא בבחינת תפארת דאצילות, הנעלית מירידה לעולמות בריאה יצירה עשיה, ולכן היה מזבח זה בהיכל.

זוהי הסיבה לכך שעל המזבח החיצון הקריבו קרבנות, ועל המזבח הפנימי הקטירו רק קטורת, ואסור היה להקריב עליו קרבנות, כי מהות הקרבנות היא עבודת הבירורים, הקשורה רק לעולמות בריאה יצירה עשיה, כי בהם קיימת מציאות של רע, אשר צריך לברר ממנו את הטוב, ואילו בעולם האצילות אין בירורים, כי שם "לא יגורך רע"5. עבודת המזבח הפנימי היא הקטורת, שמהותה היא התקשרות, ולא בירורים, מלשון "בחד קטירא אתקטרנא"% (=בקשר אחד אני מתקשר) - לחזק את ההתקשרות עם הקדוש-ברוך-הוא.

וכך גם בשתי הדרגות של "מזבח החיצון" ו"מזבח הפנימי" שבאדם, והרי כל פרטי המשכן והמקדש נמצאים גם בנפש האדם": המזבח החיצון הוא בבחינת חיצוניות הלב*, ושם יש