121

ודבר שבשמיעה אינו נחרט כל כך חזק, ונודאי שכך הוא כאשר מדובר בשמיעה - הבנה שכלית, שאין בה תוקף וודאות כראיה?".

ב) ההבדל ביניהם לגבי הדבר הנשמע או הנראה: הראיה "תופסת" גשמיות - רואים את הדבר הגשמי. לעומת זאת, השמיעה אינה יכולה "לתפוס" דבר גשמי - הקול הנשמע הוא רוחני לעומת הדבר הנראה, וקלוחומר שמיעה שכלית של ענין רוחני.

שני הבדלים אלו בין ראיה לשמיעה כרוכים זה בזה:": האדם הוא מציאות גשמית, ולכן הוא "תופס" בטבעו דבר גשמי - על ידי חוש הראיה - ביתר קלות וביתר עומק מאשר דבר רוחני. האדם אינו כלי מוכן לקליטת ענין רוחני, ולכן הוא קולטו על ידי השמיעה, על ידי השכל, הרחוקים יותר ממציאותו.

ה. "רואין את הנשמע..." - עקב הגילוי של מתן תורה

ואת זאת חידש מתן תורה - "רואין את הנשמע ושומעין את הנראה"+':

יתרו ג

ה"נשמע", שאפשר לקבלו רק על ידי שמיעה - רוחניות, אלקות - אותו קבלו בני ישראל בודאות ובאופן מוחשי של ראיה, הם ראו אלקות. והדברים הגשמיים, שהיו תמיד בבחינת "נראה", היו אצלם אז באופן של "שומעין" - כדבר שנקלט רק על ידי שמיעה או הבנה שכלית5.

בכך מובן, שהנס של ""רואין את הנשמע" לא היה דבר נפרד מהגילוי של מתן תורה, אלא חלק ממנו: כיון שבמתן תורה זכו בני ישראל לגילוי עצמות אור אין סוף ברוך הוא, "אנכי6 הו" - אלקיך"*!, לכן הם "קלטו" אלקות, רוחניות, באופן של ראיה - "רואין את הנשמע". וממילא, בזמן של גילוי אלקות זה, איבדה אצלם גשמיות העולם את מציאותה הנראית, והם רק שמעו והבינו אותה - "שומעין את הנראה". בדומה למוסבר בתורת החסידות*': הקדוש-ברוך-הוא הוא