120
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אותם התנאים, ובאותו ענין - מתן תורה - סביר לומר, ששתי הדעות כרוכות זו בזו, ובני הפלוגתא נוקטים כל אחד בשיטתו: לפי השיטה של "רואין את הנראה ושומעין את הנשמע", יש לומר שהם השיבו "על הן הן ועל לאו לאו", ולפי השיטה של "רואין (את הנשמע) ושומעין את הנראה" הכרחי לומר שהם השיבו "על הן הן ועל לאו הן".
אין הדבר סותר לפירוש רש"י על התורה, אשר בפסוק "לאמר" הוא סובר כרבי ישמעאל: "מלמד שהיו עונין על הן הן ועל לאו לאו", ואילו על "רואים את הקולות" הוא אומר "רואין את הנשמע", כדעת רבי. עקיבא?, כי ההכרח של רבי עקיבא להסביר שהשיבו "על לאו הן" אינו מפני שיטת הלימוד שבפרט "רואין את הנשמע", אלא מהפרט השני - "שומעין את הנראה". וכיון שרש"י מביא בפירושו
על התורה רק את הענין של "רואין את הנשמע""י, לכן הוא. יכול להסביר בפסוק "לאמר" כדעת רבי ישמעאל - "על לאו לאו". והוא בוחר פירוש זה ב"לאמר", כי הוא מתאים יותר לפשוטו של מקרא.
ד. ההבדלים בין ראיה לשמיעה
הדברים יובנו על ידי הבהרת ההבדלים שבין ראיה לבין שמיעה:
א) ההבדל לגבי האדם הרואה או השומע: ראיה "חודרת" עמוק יותר בנפשו של הרואה - ולפיכך ביתר מודעות - מאשר השמיעה. כאשר האדם רואה בעיניו שכך הוא הדבר, לא ישכנע אותו שום הסבר הגיוני, שהדבר הוא אחרת. כי הבירור על ידי ראיה חודר לנפש ביתר עומק וביתר ודאות מאשר הבירור השכלי, כפי שמתבטא בפסק הדין הלכה למעשה, ש"אין עד נעשה דיין"!!. לעומת זאת, השמיעה אינה חודרת כה עמוק לנפש האדם,
הערות
- 9. בפשטות יש לומר: הקישור של ב' המאמרים הוא רק בפנימיות הענינים, (בנוגע לאופן הגילוי דמ"ת), ולא בדרך הפשט. ומכיון שרש"י מפרש פשוטו של מקרא, אין הכרח מענין אחד להשני. ולכן מפרש בכל מקום, כדמוכח מפשטות הכתוב: פירוש הפשוט ד"לאמר" הוא, שענו באותה הלשון ששמעו מהקב"ה (ובדוגמת "לאמר" שנאמר ב"וידבר ה' אל משה לאמר", שפשוט שמשה אמר לישראל אותן התיבות ששמע מהקב"ה), ולכן מפרש "על הן הן ועל לאו לאו"; ופירוש הפשוט ד"רואים את הקולות" הוא, ש"רואים" קאי על הקולות (שבסמוך לו - ולא על "הלפידים") - "רואים את הנשמע".
- 2. אבל, מכיון שפי' רש"י הוא גם "יינה של תורה" (היום יום ע' כד) - מסתבר שב' הפירושים שבפי' רש"י מתאימים הם גם בפנימיות הענינים.
- 3. יתרו ג שיחות -
- 0. וגם זה שרש"י אינו כותב "שומעין את הנראה", הוא [לא רק מצד פשטות הענינים, שבדרך הפשט "רואים את הקולות" מכריח רק "רואין את הנשמע", אלא גם] מצד "יינה של תורה" כדלהלן סעיף יא ואילך.
- 1. וכמבואר הטעם (ר"ה כו, א) "כיון דחזיוהו כו' לא מצו חזו ל" זכותא" (מה שאין כן כשהדיינים שומעין מהעדים - אף שברור להם שהעדים אומרים אמת - חזו לי זכותא) - כי הודאות וההתפעלות שמצד הראי' היא גדולה יותר מהוודאות וההתפעלות שמצד השמיעה. וראה גם במקומות שנסמנו בהערה שלאח"ז.
מצוטט ב־1 עמודים
- ספר השיחות 45 לקו"ש ח"ו ע' 120
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.