64

8 לקוטי מוחלטת - נעשים רק לפי רצונו של הקדוש-ברוך-הוא.

1 כבר בהתראה ניכר ש'התעללת" - שחקתניי

לפי זה יובן מדוע דוקא בהתראה על מכת ארבה אמרו "עבדי פרעה": "עד מתי יהיה זה לנו למוקש... הטרם תדע כי אבדה מצרים", ופרעה קיבל טענה זו, ולכן קרא שוב למשה ולאהרן, כדי לומר להם "לכו עבדו את ה' אלקיכם"%.

ולכאורה, מדוע בכל המכות הקודמות, ואף בחמש הראשונות - לפני "ויחזק ה' את לב פרעה"* - לא השפיעה ההתראה כלל, לא על העבדים ולא על פרעה, ורק לאחר שבאה המכה בפועל אמר פרעה שהוא ישלח את ישראל. ודוקא ההתראה על מכת ארבה, שהיתה לאחר ש"אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו"*י, השפיעה ההתראה על העבדים כל כך, עד אשר דרשו "שלח את האנשים", ופרעה עצמו הושפע מטענתם, עד כדי "ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלקיכם"1?

בא א

לפי האמור לעיל, מובן הדבר בפשטות: כיון ש"בא אל פרעה - והתרה בו" היה "למען תספר... את אשר התעללתי במצרים", לפיכך גרם הקדוש"ברוך-הוא לכך שכבר בהתראה יהיה ניכר ש"התעללתי - שחקתי", שלפרעה אין כלל דעה עצמית: הוא אכן הושפע מאד מהטענה "הטרם תדע כי אבדה מצרים", עד כדי כך שלפני שהמכה באה בפועל הוא שלח במיוחד שליחים לקרוא למשה ולאהרן ולומר להם "לכו עבדו את ה' אלקיכם" - דבר שלא התרחש באף אחת מהמכות האחרות, ואפילו לא בהתראה על (מכת חושך ו)על מכת בכורות, אשר "שקולה כנגד כל המכות"* - ולמרות זאת, בשעת המעשה עצמו לא היה בכוחו להתגבר על עצמו ולהיענות למשה, על אף שמפני הטענה "כי אבדה מצרים" (אשר הוא עצמו הביע את הסכמתו לה) הוא היה צריך להיענות לו. וכל זאת רק מפני ש"אני הכבדתי את לבו...", שהוא עצמו אינו ברשותו כלל.

לפי זה יוצא, שהענין של "התעללתי - שחקתי" התבטא בשני ענינים: א) הן בעצם הענין ראו כולם