60
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
6 לקוטי שאותן מתכוון רש"י להבהיר, כדלעיל, שלא רק על ההליכה לפרעה היתה הוראה, הכרחי, לכאורה, להוסיף "זאמרת אליו..." (שלא רק יבוא לפרעה, אלא גם יאמר לו על מכת הארבה). אך מדוע חשוב להדגיש בפסוק זה, שדברי משה אל פרעה יהיו באופן של התראה ולא עדות?
כדי להבין זאת, יש להקדים ולבאר קושי בפסוק זה בכלל:
לציווי "בא אל פרעה" נתן הקדושברוך-הוא נימוק "כי אני הכבדתי את לבו... ". יש להבין:
א) בכל המכות הקודמות לא נתן הקדוש-ברוך-הוא למשה סיבה לציווי
"להעיד" או "להתרות" לפרעה לגביהן. מדוע במכת ארבה הוא נתן לכך טעם9ו?
ב) מדוע מהווה הענין של "אני הכבדתי את לבו" נימוק ל"בא אל פרעה"? הסיבה של "בא אל פרעה" היא, לכאורה, כדי להזהירו על מכת הארבה ולשכנעו לשחרר את ישראל ממצרים, ואילו "אני הכבדתי את לבו" הוא, להיפך, נימוק להמנעות מהליכה אל פרעה, שהרי כיון ש"הכבדתי את לבו", לא תועיל ההתראה!
(יש מפרשים"? האומרים: כאשר
בא א
ראה משה שאפילו מכת ברד, שהיתה קשה בהרבה מהמכות הקודמות \?, לא השפיעה על פרעה, הוא היה עלול לחשוב: מהי התועלת בהליכה אל פרעה, והרי בלאו הכי לא ייעתר? לכן אמר לו הקדוש-ברוך-הוא "כי אני הכבדתי את לבו", מכת ברד לא השפיעה, כי "אני הכבדתי את לבו", ולא מפני שפרעה כשלעצמו קשוח כל"כך, ולפיכך, כאשר יסיר הקדושברוך-הוא את כובד הלב שהוא יצר, ייעתר פרעה.
אך פירוש. זה אינו מובן: גם ההתראה על מכת ארבה, ואפילו המכה עצמה, לא השפיעו על פרעה לשחרר את ישראל. וכיצד ייתכן לומר שב"אני הכבדתי את לבו" הכוונה היא, שלמרות שמכת ברד לא הועילה, הרי ההתראה על מכת ארבה כן תועיל - והרי היא באמת לא הועילה??!).
אם כך הכרחי לומר, שהנימוק ל"בא אל פרעה" איננו "הכבדתי את
הערות
- 9. וכמו שהקשה ברשב"ם כאן.
- 0. אוה"ח כאן (ד"ה כי אני הכבדתי - בפירושו השני). וראה גם ראב"ע כאן: בא אליו .. ואל תשתומם בעבור שחזק לבו עד עתה .. בעבור שירך לבם בבוא מכת הארבה.
- 1. ראה פרש"י וארא ט, יד (עפ"י גירסת ופי' הרא"ם, לבוש וש"ח. וראה גם כלי יקר ואוה"ח).
- 4. שלכן (א) רק במכה זו התודה על עוונו ואמר "חטאתי הפעם" (שם, כז) וכברמב"ן בפרשתנו. וראה גם ראב"ע וכלי יקר ט, יד*. (ב) דוקא לאחרי מכת ברד, כשהתרה משה שיביא עוד מכה, אמרו עבדי פרעה "עד מתי יהי' זה לנו למוקש" (י, ז.
- 5. *) בדעת זקנים מבעה"ת (שם, כז): "כי ברשע הניחו בהמותיהם בשדות". אבל מפשטות המשך הכתובים "חטאתי הפעם גו' העתירו גו" ואשלחה אתכם גו'" משמע ש"חטאתי" הוא מה שלא שלחם.
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 29 לקו"ש ח"ו ע' 60
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.