7

שלמעלה על ידי קריאה בשם קיים באופן דומה באהבת ההורים לבנם: החיבה שמביעים ההורים לילדיהם על ידי קריאה בשמותיהם, ובמיוחד על ידי קביעת תוספת לשם, עמוקה הרבה יותר מהחיבה המתבטאת על ידי נתינת מתנה, או על ידי דברי אהבה להם, ואפילו - על ידי חיבוק ונישוק.

כי* נתינת מתנה ודברי אהבה תלויים בגילו ובהבנתו של הילד: אילו ניתנת לילד בוגר מתנה המתאימה לילד קטן, הרי לא זו בלבד שאין מתבטאת כאן חיבה, אלא ההיפך מכך. וכן, מצד שני: נתינת מתנה המתאימה

*) ראה לקמן ע' 225 ואילך. המו"ל.

לבוגר, לילד קטן, אינה מבטאת חיבה'".

וכך גם לגבי דברי אהבה: רק כאשר הם מותאמים לגילו ולהבנתו של הבן, הם מבטאים את החיבה.

וכיון שמתנה ודברי אהבה - כלים המבטאים חיבה - נמדדים לפי שנותיו והבנתו של הבן, הרי מובן, שאף החיבה המתבטאת באמצעות כלים אלו, היא מדודה ומוגבלת, וממילא אין זו אהבה עצמית לעצם הבן, שאינה נמדדת לפי הבנתו וכו'.

אפילו האהבה המתבטאת בחיבוק ובנישוק, המתאימים הן לקטנים והן לגדולים - בכל זאת, מכך שחחיבוק והנישוק אפשריים רק כאשר האהוב הוא בקרבת מקום לאוהב, הרי זו הוכחה שאין מתבטאת כאן אהבה עצמית ממש, שאינה מוגבלת במקום.

יותר מכך: ביטוי החיבה על ידי חיבוק ונישוק הוא דוקא כאשר האהוב ער. ומכך רואים, שהאהבה המתבטאת בכך אינה עצם האהבה ממש, כי ב"עצם" אין הבדל בין ער לבין ישן.

לעומת זאת, באהבה המתבטאת על ידי הזכרת השם רואים במוחש, שאין בה מגבלות: אין הבדל אם האהוב נמצא במקום קרוב או רחוק, ואין הבדל אם הבן חכם, שהרי בכל מצב של הבן מתבטאת החיבה אליו בהזכרת אותו שם - כי בהזכרת השם מתבטאת