4
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שוב את שמותיהם של "בני ישראל", בדיוק כשם שאין הכרח לפרט שוב את שמותיהם של באי מצרים האחרים?
על כך מפרש רש"י: "אף"על-פי שמנאן בחייהן בשמותם, חזר ומנאן במיתתן" - שהסיבה לכך שבני ישראל נמנים כאן שוב בשמותם"' כפי שמנאן בחייהן היא כדי "להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם". וכיון שדברים אלו הם רק לגבי בני יעקב, כדלעיל בסוף סעיף ד', לפיכך נמנים דוקא הם בשמותיהן.
ו הזכרת השבטים בנפרד '"להודיע חיבתן"
אך לפי זה מתעוררת השאלה: על-פי ההסבר שלעיל יוצא, שרש"י מפרש כאן רק מדוע מזכירה התורה שוב את שמותיהם של "בני ישראל", ולא את מספרס - כי מספרם של בני יעקב בנפרד אינו מוזכר כלל בפרשה,
(והזכרתם שוב בין "שבעים נפש" אינה מעוררת שאלה כלל, והרי הכרחי להסביר שמספר זה הוא כהכנה ל"פרו וישרצו... ", ולא כדי "להודיע חיבתן", שהרי. לגבי שבעים הנפש אין כאן ספירה במיתתן),
שמות א
ואם כך, מדוע אומר רש"י "חזר ומנאן"*', ואף לגבי הכוכבים הוא אומר "שמוציאן ומכניסן במספר"ל?
ההסבר לכך הוא:
כאשר התורה מספרת ש"יוצאי ירך יעקב" שבאו למצרים היו "שבעים נפש", היא אינה מחשיבה אותם כשלעצמם, אלא כ"בתים" של "בנ ישראל". ה"באים מצרימה" הם כאן "בני ישראל": ראובן שמעון וכו'. אך כיון שכל אחד מהם בא עם "ביתו", הם היו בסך הכל שבעים נפש.
ומתעוררת השאלה: כיון שבפרשתנו חשוב לציין את המספר "שבעים נפש" כדי לבטא ביתר הדגשה את "פרו וישרצו..." (עובדת היותם בתחילה שנים עשר בלבד אינה מדגישה את הענין של "פרו וישרצו..." שהיה במצרים, כי בהגיעם למצרים, עדיין בין החומות", הם כבר היו שבעים נפש), ואם כך, התורה היתה צריכה לציין בקצרה שבאי מצרים היו שבעים
הערות
- 7. וכסיום רש"י בכוכבים: ובשמותם.
- 2. ברמב"ן (כאן) מוכח שגירסתו בפירש"י הוא: "חזר ומנאן אחר מיתתן בשמותם". (וכן בדברי הרמב"ן עצמו, מפרש כוונת רש"י: וכופל שמותם). אלא שצע"ק מה שמסיים שם: שמוציאן במספר ומכניסן במספר.
- 8. בדוחק הי' אפשר לתרץ, שכוונת רש"י ב"ומנאן" (אינו לבאר הטעם מה שמנאן, כי אינו ענין בפ"ע) - ענין אחד כאן - מנין "בשמותם" (כדלהלן סעיף יג). אבל - נוסף על מה שממ"ש גבי כוכבים "מכניסן במספר ובשמותם כו'" מוכח ששני ענינים בזה - מפשטות לשון רש"י "חזר ומנאן", משמע שכוונתו הוא לפרש הטעם מה שמנאן. (ובפרט לפי גירסת הרמב"ן שגבי מנאן בחייהן אינו כותב בשמותם, מוכרח שכוונתו ב"חזר ומנאן כו' בשמותם" הוא גם לענין המנין עצמו, שהרי לענין "בשמותם" אינו שייך לומר חזר כו', מכיון שבמנין הראשון אינו מזכיר כלל שנמנו בשמותם. וי"ל).
- 9. פירש"י ויגש מו, טו.
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 236 לקו"ש ח"ו ע' 4
- לקוטי שיחות 9 לקו"ש ח"ו ע' 04
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.