241

שהסיפורים עצמם קיימים תמיד, כפי שהם בתוכנם ברוחניות''.

וכך גם לגבי הסיפור שלעיל - "ויכלכל יוסף... את אחיו...": הענין, שבכל דור ודור צריך כל יהודי ללמוד מסיפור זה הוראות מסויימות,

כולל, כמובן, את ההוראה העיקרית*!, = שמביא אדמו"ר הזקן בתניא'*' מספר הזהר, שכשם שיוסף היטיב עם אחיו למרות כל מה שהם עשו לוף', כך צריך כל יהודי לנהוג כלפי הגורמים לו עוול בו, שלא זו בלבד שלא ישיב להם כגמולם ח"ו, אלא אדרבה "לגמול לחייבים טובות" -

נובע מכך שהסיפור של "ויכלכל יוסף..." מתקיים תמיד במשמעותו הרוחנית.

ד. :וסף העניק לאח?ו גם רוחנות

ענין נוסף בקשר להוראות הנלמדות מהתורה:

כשלומדים הלכה או הוראה מענין מסויים בתורה, הרי כיון ששוס ענין בתורה אינו מקרי ח"ז, אלא הכל מדוייק לחלוטין, לכן, מכך שהתורה קבעה שילמדו דין זה או הוראה זו

מענין זה, מוכח שענין זה בתורה הוא הטעם או המקור לדין זה או הוראה זן.

ובעניננו: = מכך שהתורה קבעה שההוראה "לגמול לחייבים טובות" תילמד (א) מיוסף, (ב) מכך שכלכל את אחיו בשנות הרעב, מובן:

(א) כוחו של כל יהודי להתנהג באופן של "לגמול לחייבים טובות" נובע מיוסף. כלומר, התנהגות זו היא מהותו של יוסף*', וכל יהודי יכול לנהוג בה מפני שיוסף משפיע בו ממהותו שלןל'.

(ב) נתינת כח זו נבעה מכך שיוסף

*16) ועפ"ז יומתק מארז"ל (פרדר"א פל"ט) לפיכך נקרא שמו כלכל, שנאמר ויכלכל יוסף.

7 בתו"א ר"פ וארא, שמה שאין קורין אבות אלא לשלשה (ברכות טז, ב) הוא כי רק "בחי' האבות צריך להיות בכל אדם, שהם שרש ומקור כל נש"י", אבל בחי' השבטים "יש לך אדם שאין בו כלל בחי' ומדריגות אלו". אבל אין מזה סתירה למש"כ בפנים ע"פ מפרשים הנ"ל = כי יוסף "הוא בחי' כח המביא ההשפעה שביעקב בעצם לידי גילוי למקבלים" ו"כל תולדות דיעקב בא לגילוי ע"י יוסף דוקא" (ביאוה"ז ל, סע"א ואילך), ומכיון שבחי' יעקב שישנו בכל אדם (וראה לקמן הערה 19) נמשכת ע"י יוסף, הרי בהכרח שבכ"א ישנו גם בחי' יוסף.

אלא שמ"מ "אין קורין אבות אלא לשלשה" כי מה שצ"ל בכ"א מבחי' יוסף הוא [לא בחי' יוסף עצמו (שענין זה ישנו רק באלו שהם משבט אפרים ומנשה*) כ"א] לפי שהוא כח המביא ההשפעה דיעקב. וראה לקמן סעיף יב שהמדה ד"לגמול לחייבים טובות" הבאה מצד יוסף, זהו לפי שהוא הוא הממשיך עצם הנשמה (דאצי"), בח" יעקב, גם לחייבים.