235
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הטעם של "לא יסב (=לא ישא) גברא מבני ישראל אתתא אמתא (=שפחה)" הוא משום שלאחר מתן תורה "נעשה קדש על ידה, שכל בעילותיו בעילות זנות, שאין קידושין תופסין לו בה" אך לפני מתן תורה, כאשר היתה אישות לשפחה*, ולפחות באופן של פלגש, לא חל איסור זה.
ואם כך, הרי לפני מתן תורה נחשבה גם אחות שנולדה משפחה לאחות ממש, אף לגבי האיסור "אחותך בת אשת אביך".
זי עבד הוא רכוש האדון ללא קשר משפחתי
ההסבר לכך יובהר על ידי הבנת הסיבה לכך שילדיו של העבד* אינם נחשבים לילדיו ממש. לכאורה, אכן צריך להיות, שמשום שהעבד שייך לחלוטין לרבו, לא ייתכן שיהיו לו נכסים משלו, עד אשר המפרשים
ויגש א
מדייקים שבקביעה "מה שקנה עבד, קנה רבו" אין הכוונה שהעבד קונה את הדבר לעצמו ועל ידי כך הוא נקנה לרבו, אלא שמלכתחילה קונה זאת רבו -
אך, לכאורה, מתאימה קביעה זו רק לגבי נכסים וכדומה, שעליהם אפשר לומר "קנה". ואילו כאשר מדובר על ילדים, הרי אין זה דבר שקונים אותו, אלא הם קשורים באופן טבעי לעצם מציאותם של הוריהם, ומדוע אין ילדיו של העבד נחשבים לילדים שלו?
זוהי הוכחה, שהעבד קנוי לרבו באופן כל כך מוחלט, ושהקנין כל כך בר"תוקף, עד אשר העבד איו מציאות בפני עצמו בכלל, וכל מהותו היא רכושו של האדון. כנאמר: "כספו הוא". לפיכך לא ייתכן שעבד או שפחה יהיו קשורים לילדיהם, וייחשבו לאב או לאם??, כי על ידי כך
הערות
- 1. ועפי"ז מובן גם בפשטות מ"ש (לה, כב) בלהה פלגש אביו. ובפרט בפרש"י שם - שפחת אחות אמי.
- 7. פרש"י תצא בג, יח.
- 8. ואף שברש"י שם: "שהרי הוקשו לחמור שנאמר שבו לכם פה עם החמור", ופסוק זה נאמר לפני מ"ת (וירא. כב, ה) - בהכרח לומר שהוכחתו של רש"י מפסוק זה הוא רק שהוקשו לחמור, אבל לא על ענין "שאין קדושין (במובן - אישות) תופסין כו'" - שהרי אברהם נשא הגר, ויעקב - בלהה וזלפה כנ"ל. ועכצ"ל שהדיוק הוא "קידושין" - כל' רש"י "שאין קדושין תופסין לו בה" (וקודם מ"ת לא מצינו קדושין) ומפרש רש"י הטעם (המקור) ע"ז "שהרי הוקשו לחמור" (אפילו קודם מ"ת ועאכו"כ - לאחרי מ"ת).
- 9. ועד"ז בשפחה.
- 0. רשב"א קדושין כג, ב.
- 1. משפטים כא, כא. ולהעיר מנזיר סב, ב. פיה"מ להרמב"ם גיטין פ"א מ"ו. צפע"נ מהד"ת (ע' 4) ולמגלת אסתר בסופו.
- 2. אבל פשוטו שגם בגלות מצרים היו דיני עריות (האסורות לבני נח) - אף שהיו עבדים לפרעה (פרש"י יתרו כ, ב) - כי [נוסף על ששבט לוי לא נשתעבד (פרש"י שמות ה, ד) וכל הנשים לא נשתעבדו (פרש"י ויקהל לח, ח)] הענין ד"עבדים לפרעה" הוא רק מס* (ויגש מז, כה. וראה ויחי (מט, טו) שופטים (כ, יא)).
- 8. *) דאל"כ, אינו מובן כלל מ"ש (שמות א, יא) וישימד עליד שרי מטים - שהרי העבד כולו הוא של האדון? ולהעיר (ע"ד המדרש, עכ"פ) מדרז"ל בפרך - בפה רק (תנחומא בהעלתך. וראה סוטה יא, רע"ב (בפרש"י) ושם ע"א עה"פ למען ענותו) ז. א. שלא לקחום לעבדות.
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 178 לקו"ש ח"ה ע' 235
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 2 עמודים.