214
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
₪ לקוטי
את אליעזר, יצחק שלח את יעקב ויעקב שלח את יוסף. ואילו היתה זו סכנה כה גדולה, הם בודאי לא היו
נוטלים על עצמם את האחריות לשלוח מישהו אחר למקום סכנה?.
שנית, בפרשת לך לך9' אומר רש"י, שבציווי של הקדושרברוך-הוא לאברהם "לך לך", הוא ברכו: "לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים: ממעטת פריה ורביה וממעטת את הממון וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלש ברכות הללו... ". ואילו היתה ההליכה בדרך. מסוכנת, צריך היה הקדושברוך-הוא לברך את אברהם בראש ובראשונה שיישאר שלם ולא יינזק בדרך, לפני הברכה על "שלשה דברים"!' האחרים. מכך מובן, שלא היתה סכנה מיוחדת בדרך לעצם קיומו,
מקץ ג
והוא לא נזקק לברכה מיוחדת בפרט זה?'.
ג) אם רש"י סובר, שעצם ההליכה למצרים כרוכה בסכנה, אין מובן מדוע הוא נותן לכך טעם "שהשטן מקטרג בשעת הסכנה", ובמיוחד כאשר מלשון רש"י, "מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה", ניכר שזהו חידוש אשר נלמד רק "מכאן"? הרי מובן בפשטות, גם ללא חשש הקטרוג5, שכיון שיש בכך סכנה, הוא חשש "פן יקראנו אסון". מדוע צריך רש"י לומר "שהשטן מקטרג...", וכיצד אכן לומדים זאת "מבאן"?
ד) מדוע צריך רש"י לציין שהפירוש "שהשטן מקטרג..." נאמר על ידי רבי אליעזר בן יעקב" - מה מוסיף פרט זה להבנת הפסוק?
הערות
- 09. ראה באר היטב סו"ס תרג (בשם הרמ"א).
- 2. וזהו גם הוכחת רש"י (ר"פ וישלח) על פירושו "מלאכים ממש"- כי מכיון שיעקב חשש (וכפי שהי' האמת) שעשו "עודנו בשנאתו", הי' אסור לו לשלוח לעשו אנשים בתור שלוחיו, כי הי' חשש סכנה בזה.
- 3. ועפי"ז מובן מה שרש"י כותב פירושו "מלאכים ממש" על "וישלח יעקב מלאכים" (דלכאורה הוצרך להעתיק מהכתוב רק "מלאכים") - כי הוכחתו לפי' זה הוא מ"וישלח גו'". - ראה לקו"ש ח"ה ע' 390 ואילך. וראה לקו"ש ח"י ע' 100 הערה 5.
- 0. שיב, ב.
- 1. ואין לומר שזה מובן כבר ממילא מ"ואעשך לגוי גדול וגו'" - כי [נוסף על שאין מסתבר שלא יברכנו בפירוש בנוגע לעצם חייו (באם הדרך הי' סכנה)], מפשטות לשון רש"י "שהדרך גורמת לשלשה דברים" משמע, שגורמת רק לדברים אלו, ולא סכנה בנוגע לחייו. (ודוחק גדול לומר שלא נחית רש"י למנינא, ומה שמביא ג' אלו דוקא הוא לנתינת טעם על מה שהוזקק אברהם לג' ברכות הללו - שהרי זה היפך כתבו "גורמת לג' דברים").
- 2. ואין סתירה לזה ממה שאמר יעקב (ויצא כח, כ) "ושמרני בדרך" - כי אדרבה: הדיוק שם הוא "ושמרני בדרך הזה" (וראה רש"י שם כח, טו - שמה שהוצרך ל"אנכי עמך" הוא "לפי שהי' ירא (בהילוכו זה) מעשו ומלבן" - אף שיש לחלק בין "אנכי עמך" ל"ושמרתיך"), אבל אם הי' הולך בדרך אחרת, לא הי' זקוק לשמירה מיוחדת. ומ"ש רש"י (כח, יא) "שירא מפני חיות רעות", ג"כ אינה קושיא, כי משם מוכח גם להיפך, שאפשר להשמר מחיות רעות, וכמו שהוא עצמו התגונן בפניהן ע"י אבנים - או באו"א.
- 7. בכל אופן, אי"ז נוגע לנדו"ד. כי מובן בפשטות (אף אם נאמר שיעקב הי' זקוק אז לשמירה מיוחדת) שיש לחלק בין הולך יחידי בדרך להולכים בשיירא. והרי מוכרח לומר מהא דשלח יעקב את בניו, שדרך זו לא הי' בה משום סכנה, כבפנים.
- 3. שלכן שלח יעקב לעשו "מלאכים ממש" - ראה לעיל הערה 9. וכן יהודה לא נתן את שלה לתמר "פן ימות גם הוא כאחיו".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.