204
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
₪ לקוטי אחת-כמה"וכמה, צריך התלמיד לדעת את המילים "ונתון אותו...", המופיעות מיד בהמשך באותו פסוק. ומדוע אפוא צריך רש"י לצטטן?
ג) בפשטות נראה, שרש"י רוצה להביא הוכחה מן הפסוק "ונתון אותו...", ואם כך, היה עליו לכתוב "שנאמר". מדוע כותב רש"י "בענין שנאמר"+?
ד) כפי שהוסבר פעמים רבות, מזכיר רש"י את שמו של בעל המאמר רק כשהדבר מוסיף להבנת תוכן הדברים. לכן יש להבין: מה מוסיפה להבנת הפירושים "אב בחכמה..." ו"לשון ברכיים..." הידיעה שפירושים אלו נאמרו על ידי רבי יהודה ועל ידי רבי יוסי?
ב. מהי המעלה ומהו הקוש בכל פירוש!
בנוסף לשאלות אלו, מתעוררות קושיות רבות לגבי המעלה שבכל אחד מן הפירושים כשלעצמו:
א) כבר הוסבר פעמים רבות, שכאשר רש"י מביא שני פירושים, הרי זה משום שבכל אחד מן הפירושים ישנו קושי מסויים שאינו קיים בפירוש האחר. וכאשר רש"י מביא יותר משני פירושים, הרי זה משום שבכל שני פירושים יחדיו קיים אותו קושי, או קושי דומה, שאינו קיים בפירוש השלישי.
וזאת אף כאשר שני הפירושים הם פשוטו של מקרא. על-אחת-כמהדוכמה
מקץ ג
כאשר אחד מן הפירושים אינו פשוטו - כבדברי רש"י בעניננו, = ששני הפירושים הנוספים הם, כדברי רש"י עצמו, "דברי אגדה" - ולכן הכרחי, שבפירוש שהוא פשוטו של מקרא
(שבעניננו הוא הפירוש "דין אבא למלכא". כי אמנם, מלשון רש"י "כתרגומו" נראה שאין זה הפירוש הפשוט ממש, בכל זאת מובן, שיחסית לדברי אגדה זהו פשוטו)
קיים קושי רב5, עד כדי כך שיש להזדקק ל"דברי אגדה" (או "מדרשו" וכדומה), שבהם אין קושי זה קיים.
יש להבין: מהו הקושי הגדול כל-כך בפירוש "דין אבא למלכא", עד שרש"י מוצא לנכון להביא פירושים מדברי אגדה?
- ואין לומר שבפירוש הראשון קשה לרש"י מדוע משתמשת התורה בלשון ארמית, שהרי אנו מוצאים זאת במספר מקומות, ואף בפרשתנו עצמה''.
ב) הפירושים שמביא רש"י מדברי אגדה - שניהם, לכאורה, פירושים די "חלקים" וברורים. ובשניהם ישנה המעלה, שאין מעורבת כאן שפה אחרת: המילה "רך", במשמעות של גיל צעיר, כבר מופיעה בפרשה קודמת = "הילדים רכים"*', ומובן שהמילה
הערות
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 20 לקו"ש ח"ה ע' 204
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.