193

להדר בכך. ובמיוחד כאשר אברהם סבר שהם עובדי עבודה זרה", הרי הוא, כמכניס אורחים בהידור רב, צריך היה לתת להם גם לחם לאכול9?

הכרחי לומר, שאפרים מקשאה בשמו של רבי מאיר סובר: כאשר אדם נמצא בבית זולתו, הוא חייב לנהוג בכל החומרות וההידורים כבעל הבית, אף כאשר האורח כשלעצמו רחוק מהתנהגות זו. לפיכך מובן שאברהם לא נתן לאורחים לאכול מהלחם, כי בהיותם אז בביתו של אברהם, הם היו חייבים להקפיד על אכילת חולין בטהרה*.

על ידי שני מאמרים אלו של אפרים מקשאה משום רבי מאיר מובן מדוע דנו את תמר לשריפה:

א) כיון, שלמרות הזמן הרב שעבר, ולמרות השינויים במצבה, עדיין נשארה תמר בתו של שם והיא קשורה אליו גם עתה.

ב) יותר מכך: כיון שיהודה הורה

וישם ג

לה% "שבי אלמנה בית אביך" והיא צייתה לו, היא אכן היתה צריכה להתנהג בהתאם לבית אביה - כבת כהן.

ח. פירוש רש"י מכיל ''יינה של תורה"

הוסבר פעמים רבות, שלמרות שעיקר ענינו של פירוש רש"י על התורה הוא פשוטו של מקרא, בכל זאת הוא מכיל בתוכו גם עניני הלכה, ובודאי* ענינים של פנימיות התורה, ובלשון רבותינו: "יינה של תורה"".

וכך גם כאן: על ידי דברי רש"י, שהפירוש "בתו של שם היתה..." נאמר על ידי אפרים מקשאה משום רבי מאיר, מתברר ענין בהלכה וענין בפנימיות התורה.

ט. "אביה היא מחללת''

אדמו"ר הזקן פוסק להלכה*, "שלא נאמר את אביה היא מחללת אלא כשזינתה בעדים והתראה וכשהעידו בפני סנהדרין"*. לפי זה מתעוררת השאלה: כיצד דנו את תמר לשריפה כבת כהן? הרי עונש זה מגיע לה רק מפני ש"את אביה היא מחללת""*, ואילו