193

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

להדר בכך. ובמיוחד כאשר אברהם סבר שהם עובדי עבודה זרה", הרי הוא, כמכניס אורחים בהידור רב, צריך היה לתת להם גם לחם לאכול9?

הכרחי לומר, שאפרים מקשאה בשמו של רבי מאיר סובר: כאשר אדם נמצא בבית זולתו, הוא חייב לנהוג בכל החומרות וההידורים כבעל הבית, אף כאשר האורח כשלעצמו רחוק מהתנהגות זו. לפיכך מובן שאברהם לא נתן לאורחים לאכול מהלחם, כי בהיותם אז בביתו של אברהם, הם היו חייבים להקפיד על אכילת חולין בטהרה*.

על ידי שני מאמרים אלו של אפרים מקשאה משום רבי מאיר מובן מדוע דנו את תמר לשריפה:

א) כיון, שלמרות הזמן הרב שעבר, ולמרות השינויים במצבה, עדיין נשארה תמר בתו של שם והיא קשורה אליו גם עתה.

ב) יותר מכך: כיון שיהודה הורה

וישם ג

לה% "שבי אלמנה בית אביך" והיא צייתה לו, היא אכן היתה צריכה להתנהג בהתאם לבית אביה - כבת כהן.

ח. פירוש רש"י מכיל ''יינה של תורה"

הוסבר פעמים רבות, שלמרות שעיקר ענינו של פירוש רש"י על התורה הוא פשוטו של מקרא, בכל זאת הוא מכיל בתוכו גם עניני הלכה, ובודאי* ענינים של פנימיות התורה, ובלשון רבותינו: "יינה של תורה"".

וכך גם כאן: על ידי דברי רש"י, שהפירוש "בתו של שם היתה..." נאמר על ידי אפרים מקשאה משום רבי מאיר, מתברר ענין בהלכה וענין בפנימיות התורה.

ט. "אביה היא מחללת''

אדמו"ר הזקן פוסק להלכה*, "שלא נאמר את אביה היא מחללת אלא כשזינתה בעדים והתראה וכשהעידו בפני סנהדרין"*. לפי זה מתעוררת השאלה: כיצד דנו את תמר לשריפה כבת כהן? הרי עונש זה מגיע לה רק מפני ש"את אביה היא מחללת""*, ואילו

הערות

  1. 2. פרש"י וירא שם, ד. ב"מ פו, ב.
  2. 3. והרי מובן (וראה לעיל ע' 149) שאין מקום להחמיר אפילו על עצמו על חשבונו של השני, ומכ"ש שאין שום מקום למנוע מהשני כו'. וביותר - שלחם הוא עיקר בסעודה ועל שמו נקרא כל דבר מאכל (וצע"ק רש"י לא, נד).
  3. 4. ומה שרש"י בפ' וירא (יח, ח) אינו מביא פירוש זה בשם אפרים מקשאה הוא, לפי שרש"י שם משמיט "וא"א אוכל חולין בטהרה הי'", ומוסיף "ונטמאת העיסה" (כבב"ר (פמ"ח, יד) ודלא כבב"מ - פז, א). שכוונתו בזה: שלפי שפירסה נדה (מלשון "מנודה ממגע כל אדם" - רש"י מצורע טו, יט), הי' עיסתה מנודה, טמאה בעצם (ולא רק למהדרים. וראה רמב"ן ויצא לא, לה). ולכן לא הביא אפרים מקשאה כו'.
  4. 5. פרשתנו לח, יא.
  5. 6. ראה לעיל ע' 1 הערה 3.
  6. 7. היום יום ע' כד.
  7. 8. שו"ע או"ח סקכ"ח סנ"ד.
  8. 9. בשו"ע אדה"ז שם מוכח שבאם הי' בעדים כו' היא מחללת את אבי' "אפילו נשואה או שהמירה". אבל אין מזה הוכחה לשיטת אפרים מקשאה - כי יש לומר שהוא לפי "שזו ילד" (כבהערה 54), וכיו"ב.
  9. 0. ואף ש"הוציאוה ותשרף" דתמר אינו מצד

מצוטט ב־1 עמודים

  1. תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ה ע' 193

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.