181

מקווים ומצפים*, לדבר מסויים, שרויים במצב של קירבה ושייכות לדבר שמצפים לו.

ולכן, כאשר מדובר בפסוק על עם ישראל, המצפה "לאמונתו של הקדושדברוך-הוא"", שהקדוש-ברוךהוא יקיים את הבטחתו לגאלם, אין נאמר "שומר את אמונים" וכדומה, אלא "שומר אמונים" - המלה "אמונים" מוזכרת בסמוך ובצמוד למלה "שומר", כי המתנתם ל"אמונים" - "לאמונתו של הקדוש-ברוך-הוא" - היא באופן שקרובים לכך.

משום כך אין מן הפסוק "שומר אמונים" הוכחה מספקת לכך שגם בפסוקנו משמעות המלה "שמר" היא "המתין", שהרי כאן נאמר "שמר את הדבר", ולכן אין זה כל כך פשוט להסביר שמשמעות הביטוי "שמר את הדבר" היא שהוא המתין ל"דבר", כי כאשר מצפים ומקווים - "ממתין ומצפה" - לדבר מסויים, קרובים אליו מאד.

לפיכך מוסיף רש"י את הפסוק "וכן "לא תשמור על חטאתי" - שבו מפרידה המלה "על" בין "תשמור" לבין "חטאתי", ולמרות זאת משמעות המלה "תשמור" שם היא - "תמתין". ואם כך, אפשר להסביר גם בפסוקנו, שמשמעות המלים "שמר את הדבר" היא "היה ממתין ומצפה...".

לפי זה מובן מדוע מצטט רש"י לפני פירושו את המלים "שמר את הדבר"--

למרות שהוא מפרש רק את המלה "שמר" - כדי להדגיש בכך, שלמרות שהמלה "את" מפרידה בין "שמר" לבין "הדבר", בכל זאת המשמעות היא "היה ממתין...", כפי שהמשמעות בפסוק "לא תשמור על חטאתי" היא "לא תמתין".

ג. = "שמר" במשמעות של צפיה ותקוה

אך עדיין אין מובן:

כיון שלפי האמור לעיל, הפסוק "לא תשמור..." דומה יותר לפסוקנו מאשר הפסוק "שומר אמונים" - מדוע מצטט רש"י גם את הפסוק "שומר אמונים", ויותר מכך: הוא מצטטו לפני הפסוק "לא תשמור..."7?

הדבר יובן על ידי כך, שכאשר רש"י מבאר את פסוקנו "שמר את הדבר", הוא מתבטא במלים "היה ממתין ומצפה...". ואילו כאשר הוא מבאר, בסוף פירושו, את הפסוק "לא תשמור..." הוא מתבטא רק בביטוי "לא תמתין", ולא אומר "ותצפה".

הסיבה להבדל זה מובנת בפשטות: הביטוי "ממתין" מתאים גם כאשר הדבר שמחכים לו לא יתרחש, ואילו משמעות הביטוי "מצפה" היא, שהאדם