171
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ולפי זה מובן כיצד שמותיהן של כל נשי עשו שבפרשת תולדות מבטאים את התנהגותו ודרכו של עשו: השם יהודית, אשר "הוא כעה שמה יהודית... כדי להטעות את אביו", מבטא את צביעותו; השם בשמת, "על שם שהיתה מקטרת בשמים לעבודה זרה", רומז לרשעותו של עשו, אשר נשא אשה המקטירה בשמים לעבודה זרה; וגם השם "מחלת", "שנמחלו עוונותיה", מבטא את התנהגותו - כדי למצוא חן בעיני יצחק, הוא לקח אשה, אשר בנוסף להיותה מיוחסת, בת ישמעאל בן אברהם, גם לא היתה רשעית, ואף עשתה תשובה בעת נישואיה, ונמחלו עוונותיה, כדלעיל.
וישלח ג
ע"פ המקור מובן הענין
לפי האמור לעיל מובן מדוע מציין רש"י את מקור הפירוש - "אגדת מדרש ספר שמואל":
המאמר "מוחלין להן עוונותיהן" מופיע גם בתלמוד הירושלמי, אך שם אין נלמדת מחילת העוונות של האחרים (חכם (גר) ונשיא) "מכאן". ולפי זה אפשר היה לומר, ש"הנושא אשה" אינו מושווה לגר שנתגייר, ולנושא אשה מוחלין גם ללא עשיית תשובה. אך במדרש ספר שמואל", לפי הגירסא שהיתה בידי רש"י, נלמדים כל השלשה "מכאן", = ומכך מוכח, שמוחלין לעוונותיי של "הנושא אשה" דוקא כאשר הוא עושה תשובה, כדלעיל בסעיף ט'.
(משיחת ש"פ וישלח תשכ"ז)
הערות
- 1. כשרה, כבפנים - ע"כ בנשואין הקודמים לא נכתב, כי כבר נלמדים מ"מחלת" דכאן.
- 2. ב) בכל הנשואין שלפנ"ז, לא הי' ענין מחילת עוונות. כי (א) לא הוצרכו למחילה (לפי שלא היו להם עוונות או שלא היו בני עונשין בעת נשואיהן), או (ב) שלא עשו תשובה.
- 3. שיחות 11
- 9. בכורים פ"ג ה"ג.
- 0. ומה שכותב "באגדת מדרש ספר שמואל" - כי גם האגדות שבש"ס (בבלי וירושלמי) נקראות "מדרש" (ראה ברכות כב, א. לקו"ת ויקרא ה, ד).
- 1. וראה לקו"ש ח"ל ע' 162 ואילך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.