161
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי מפסוק זה, כי יש בו הוראה לכל בר מצוה, כלומר, לכל יהודי הנמצא בתחילת העבודה הרוחנית, שכאשר מדובר על מצב של "הכזונה" -
- שבו הכוונה לכל עבירה, הנובעת מ"תתורו אחרי לבבכם ואחרי. עיניכם אשר אתם זוים אחריהם"", ושבעקבותיה מתנתקים ר"ל מהקדושברוך-הוא, בדומה ל"זונה" אשר "אסורה לבעלה" - "זה הקדוש-ברוך-הוא"? -
אין להתחשב בשום חישובים הגיוניים ומגבלות, ואפילו לא ב"מדידות" של תורה, אלא צריך להתעורר דוקא במסירות נפש.
וישלח א
ולאחר שכבר עוררו את כוח מסירות הנפש - אז יש לפעול בכל פעולה לפי טעם ודעת, במדידה ובהגבלה, על-פי תורה. אך כדי שהעבודה שעל-פי טעם ודעת תהיה כראוי, יש צורך בראש ובראשונה, מיד כאשר נעשים "איש", בענין של מסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת'".
(משיחת ש"פ וישלח תשכ"ה)
)5 2
הערות
- 2. שלח טו, לט.
- 3. ראה לקו"ת קרח נג, ג.
- 4. וע"פ המבואר בהמכתב דב' תמוז תש"כ (נדפס בלקו"ש ח"ה ע' 421) ש"איש" מורה על הגדלות דשכל וכו' - יש לומר, שמה שהדין דבן שלש עשרה למצות נלמד מויקחו איש חרבו, מרמז, שגם בהעבודה שע"פ טו"ד צריך להיות הארת כח המס"נ שלמעלה מטו"ד. - וראה לקו"ש חט"ו ע' 290 ואילך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.