139

על ידי כך שום כשלון?

ההסבר לכך הוא: באופן טבעי, כאשר אדם שומע ענין מסויים שנעים לו לשמוע, הוא קולט זאת היטב. אך אם זהו ענין שאין ברצונו לשמוע, הרי אין הוא נקלט אצלו, אלא על ידי מאמץ מיוחד וכדומה.

זוהי הסיבה לכך ש"דבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ"*, אף אם מיד לאחר מכן יסבירו את פרטי דין זה (שאין די בקריאת שמע בשחרית ובערבית בלבד וכדומה), כי העיקר שנקלט ונחקק אצלו הוא שגם על ידי קריאת שמע בלבד מקיימים את הציווי "לא ימוש".

כך בעניננו: אילו היה רב יוסף מזמין לסעודה שערך במלאת לו ששים שנה אף את עמי הארץ, שאינם "רבנן", והיו מסבירים להם שזאת מפני שרב יוסף עקר מעצמו לחלוטין את "הלב חומד", ואפילו אצלו זוהי ודאות אשר אינה שוללת את "אל תאמין בעצמך עד יום מותך",

היו עמי הארץ עלולים להבין מכך, שכל אחד המגיע לגיל ששים, כבר אינו צריך להתגבר על היצר הרע. לכן ערך רב יוסף את הסעודה רק "לרבנן".

ט. :צחק - 'יצר הרע פסק ממנו"

לפי כל האמור לעיל יובנו דברי המדרש על יצחק "הואיל ונתייסם

בעיניו... ויצר הרע פסק ממנו":

על הפסוק "ותכהין עיניו מראות"**, אומר רש"י בפירושו הראשון "בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטירות לעבודה זרה**)". ולכאורה: אמנם, עשן מזיק לעיניים (כנאמר? "כעשן לעיניים"), אך הכרחי לומר, שהעשן שנשי עשו עשנו והקטירו לא היה חזק עד כדי גרימת עוורון לכל אחד, שהרי אם כן, היו בראש ובראשונה נשי עשו עצמן (ועשו עצמו), מתעוורות. ואם כך, מדוע אכן הזיק העשן ליצחק?

ההסבר לכך הוא, ש"ותכהין עיניו מראות" אצל יצחק לא נגרם על ידי העשן עצמו בלבד, אלא מפני שהעשן היה "לעבודה זרה": יצחק היה "טהור עיניים מראות ברע"*, ומשום כך לא היה יכול לסבול עבודה זרה, עד כדי כך ש"ותכהין - נתייסם בעיניו".

כסיפור הידוע* על רבי נחום מצ'רנוביל, אשר פעם אחת הגישו לו בטעות חלב עכו"ם, והוא לא ראה חלב זה. לאחר מכן הסביר זאת רבי נחום באמצעות המשנה" "חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו", שפירוש המשפט "אין ישראל רואהו" הוא,