97

בכ"ף הדמיון. כי עצם האפשרות להיכשל בחטא, לולא ההתגברות בעבודתו, בשנותיו המאוחרות, שלא כבהיותו "בת ז'", קיימת. ובמיוחד כאשר לפי מצב גופו "צריכה" הזקנה לגרום להעדר היופי. וזוהי כבר ירידה ושינוי"' לעומת צעירותו ("בת. ז'"), כאשר לא היה קשור כלל לאפשרות של חטא ולסיבה של העדר היופי.

ב) על ידי כך ש"מאיר" אצלו חלק הנשמה הנעלה מ"התלבשות" בגוף, ולכן הוא איננו נתון לשינויים של גיל, הנובעים מצד הגוף.

כשם שכך הוא אצל כל יהודי בכלל, שמשום שעצם הנשמה נעלית מהתלבשות בגוף, לכן היא אצלו ללא שינויים מרגע שנולד ועד לרגע האחרון*, כך ייתכן שאצל יהודים שעצם הנשמה מאירה אצלם בגלוי היא מגינה עליהם מפני שינויים גם בכוחות הגלויים ובגוף", ואף ביופי, מפני

8) ראה ד"ה זה היום תש"ח פ"ז - לענין בחי' "חי בעצם" (אף שהיא רק בחי' העצמיות דנר", שהיא בכלל הארת הנשמה שנמשכת למטה בהגוף - שהרי משכנה והשראתה היא במוחין שבראש). ומכ"ש שכ"ה בנוגע לבח" עצם הנשמה (ח") שנשארת למעלה.

9 ובדוגמת ענין הנצחיות בנבראים - מה שצבא השמים קיימים באיש וצבא הארץ קיימים במין, ועד שצבא השמים הם חזקים כיום הבראם (ירוש' ריש ברכות עה"פ (בראשית ב, ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם*) - דאף שזהו

*) מסיום פסוק זה למדים (חגיגה יב, א) שהארץ נבראת תחלה. ויש לקשר דרשת הירוש' עם הדרשה שבחגיגה שם (ראה לעיל סוס"ג ובהנסמן שם)

מבואר בכ"מ (ראה תו"א ותו"ח ר"פ ויגש. ד"ה כי המצוה הזאת תרס"ו. ועוד) שדעת ב"ש שמים נבראו

חיי שרח א שיחות 9"

היותם קשורים לעצם הנשמה, שלמעלה מהתלבשות '?.

מצד כח הא"ס הבלתי בעל גבול שאינו מתלבש בהם [וכידוע, שבגוף מוגבל א"א שיה" מלובש חיות בלתי מוגבל (ס' האמונות ודיעות מ"א פ"א. מו"נ ח"ב הקדמה יב). וראה ד"ה אמר רבא כל המעביר תש"י פי"ז, שמאופן הקיום דצבא השמים אנו יודעים בחי' אור הסובב], בכ"ז, הרי כח זה פועל על הנבראים שהם עצמם קיימים באופן נצחי, ועד - שמה שלע"ל יופסדו הוא רק מצד רצון הבורא (ראה בארוכה ס' החקירה להצ"צ בתחלתו. שם ע' קא ואילך. ד"ה אין ערוך (הב') תרצ"ד. תקעו תש"ז בתחלתו. ועוד). וראה לקמן הערה 21.

0) וי"ל, שמטעם זה נאמר במשה "לא כהתה עינו ולא נס לחה" (ברכה לד, ז), כי האיר בו בחי' ח"י שלמעלה מהתלבשות (סד"ה עשר תעשר תש"א), ומכיון שבחי' עצם נשמתו האירה גם בגופו [שזהו"ע ותרא אותו כי טוב הוא, שכשנולד נתמלא הבית כולו אורה (שמות ב, ב. פרש"י שם משמו"ר פ"א, כ), שגם "בית" הוא הגוף, נתמלא מאור הנשמה (ד"ה ויבא עמלק תרפ"ח בתחלתו)],

תחלה, הוא מצד בח" הגילויים דסדר השתלשלות, ודעת ב"ה ארץ נבראת תחלה הוא - מצד כח העצמות, שכח העצמות מתגלה בארץ דוקא (ראה אגה"ק סי" כ' (קלב, רע"א)) - והרי גם ענין הנצחיות שבנבראים הוא מצד כח הא"ס שבהם (כבפנים ההערה), ואמיתית ענין הא"ס ובל"ג הוא בעצמות דוקא.

ואין מזה סתירה למה שצבא השמים קיימים באיש וצבא הארץ קיימים (רק) במין - אף שכח העצמות מתגלה בארץ דוקא כנ"ל - כי ב' ענינים בגילוי כח העצמות: ענין ה"אין סוף" שבו (שבעצמותו ית' גופא הוא כביכול ענין ה"גילוי" שבו) - וענין זה מתגלה בעיקר בבחי" האור, שמה שהוא א"ס הוא להיותן מעין המאור (ראה ד"ה ויולך ה' תרס"ו. תקעו תש" ועוד) ולכן, גם בנבראים הוא בעיקר בצבא השמים: ומה ש"אין לד תחלה" - שזה מתבטא בהכח להוות יש מאין (ראה אגה"ק שם (קל, ריש ע"ב) שהכח להוות יש מאין הוא מצד הענין ד"מציאותו מעצמותו" - "אין לו תחלה") - וענין זה הוא בעיקר בבחי" המלכות ובארץ. ועיין ד"ה מצה זו תש"ז פ"ב.