43
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
"שנאמר...", אלא עליו להביא הוכחה ממדרש אגדה*.
י< הדיון בגמרא על המקור ל''זּכר צדיק לברבה"
לפי האמור לעיל יובנו דברי הגמרא במסכת יומא%. וכך נאמר שם: "אמר ליה רבינא לההוא מרבנן... מנא הא מילתא. דאמור רבנן (=מנין לומדים חכמים את דבריהם) זכר צדיק לברכה, אמר ליה: דהא כתיב' זכר צדיק לברכה. מדאורייתא מנא. לן (=מן התורה מנין לנו זאת), דכתיב* וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, וכתיב* ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום".
נח א
- ולכאורה, אין מובן: "זכר צדיק לברכה" הוא פסוק מפורש, ומהי כוונת רבינא בשאלתו "מנא הא מילתא דאמור רבנן..."?
במבט ראשון נראה, שבשאלתו "מנא הא מילתא..." התכוון רבינא מלכתחילה לשאול היכן נרמז כלל זה בתורה?י, אך "ההוא מרבנן" לא הבין את שאלתו וחשב שהוא שואל מהו המקור לכך בכלל, ולכן השיב "דהא כתיב...". לפיכך ביאר לו רבינא את שאלתו שוב - "מדאורייתא מנא לן".
אך אין להסביר כך, כי מניסוח השאלה "מנא הא מילתא דאמור רבנן..." מובנת כוונת רבינא%, שהפסוק "זכר צדיק לברכה" אינו אומר כלל זה, כי משמעותו הפשוטה היא אחרת. ויש להבין: הרי זהו אותו ניסוח, ובודאי הכוונה היא לאותה משמעות ולאותו ענין?
כן אין מובן: מדוע צריכה הגמרא להביא הוכחה מן הפסוק "ואברהם היו יהיה..." שבפרשת וירא, כאשר יש לכך הוכחה מפסוק קודם - בתחילת פרשת נח*?
הערות
- 9. ע"פ מ"ש בפנים יומתק
- 2. א) מה שהתיבות "מדרש אגדה" כותב רש"י בתחלת פירושו - ולא בסוף הפירוש (כדרכו בכ"מ: ראה פרש"י בראשית א, יב. ד, יט. ועוד. אבל ראה שם א, כז. ג, כא. ועוד. וצ"ע. ואכ"מ) - כי כוונתו ב"מדרש אגדה" היא (לא רק בנוגע לפירוש הכתוב "ואברהם היו יהי", כ"א) ל"זכר צדיק לברכה".
- 3. ב) מה שמקדים "מדרש אגדה" ל"פשוטו" - כי לאחרי שישנו מקור ב"מדרש אגדה" שכשמזכירים צדיק צריך לברכו, מתאים הפירוש "הואיל והזכירו ברכו" יותר לפשוטו של מקרא מהפירוש "וכי ממנו אני מעלים כו'".
- 4. ג) מה שבפרשתנו כותב "הואיל והזכירו סיפר בשבחו שנאמר זכר צדיק לברכה" (בתחלה "הואיל והזכירו כו'" ואח"כ "(שנאמר) זכר צדיק לברכה"), ואילו בפ' וירא שם כותב "הואיל והזכירו ברכו" לאחרי "זכר צדיק לברכה" - כי בפ' וירא, צריך לחדש תחלה ולהביא מקור מ"מדרש אגדה" שצריך לברך צדיק כשמזכירים אותו, ורק לאח"ז אפשר לפרש עפ"ז את הפסוק - "הואיל והזכירו ברכו", משא"כ בפרשתנו.
- 0. שם.
- 1. וירא יח, יז.
- 2. בי ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא (תענית ט א - הובא בתוס' ישנים יומא שם ד"ה מדאורייתא מנ"ל).
- 3. אין לומר בנוד"ד ד"לא היו בקיאין בפסוקין" (ע"ד תוד"ה תרווייהו - ב"ב קיג, רע"א) כיון שמזכיר לשון הכתוב. ועוד, לאחרי שא"ל דהא כתיב כו' - מהי השאלה לאח"ז מנה"מ דאמור רבנן שם רשעים ירקב - שהוא סיומו דהכתוב זכר צדיק לברכה שא"ל.
- 4. ב"גליון הש"ס" ליומא שם, מציין לרש"י בחומש ר"פ נח. ואולי כוונתו היא להקושיא שבפנים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 1 עמודים.