19
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
50 לקוטי לכן מסביר רש"י "שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה"*? - שבפסוק "ויברא אלקים את תתנינם" אכן מדובר על שני תנינים: "זכר ונקבה", אך לאחר מכן "הרג את הנקבה", ולכן נותר רק לויתן אחד.
ח. לשם מה "ויברא"ז
כאשר רש" אומר "הרג את הנקבה" הוא צריך להוסיף [לא רק את הסיבה ל"והרג"?: "שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם", אלא עליו להוסיף ולציין] ש"ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא", כי אין מובן לחלוטין מדוע היה צורך ב"ויברא" את בן זוגו, כאשר מיד לאחר מכן "הרגן"**.
ט. בריאת בן זוג "שלא יאמרו שת רשןויות הן"
לכאורה, אפשר לשאול:
על הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו"< מפרש רש"י: "שלא יאמרו שתי רשויות הן, הקדוש-ברוך-הוא
בראשית ג
יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה בתחתונים ואין לו זוג".
[לכאורה, צריך היה להבין שלא טוב לאדם להיות לבד, כי אילו היה לבד היה קשה לו "להסתדר""*. ולכן "אעשה לו עזר", שהאשה דואגת לצרכי בעלה.
אך רש"י אינו מסביר כך, כי לפי זה היה צריך להיות כתוב "לא טוב לאדם היות לבדו". מן הניסוח "לא טוב היות האדם. לבדו" מובן ש"היות האדם לבדו" הוא "לא טוב" בכללות \י. ולכן מפרש רש"י "שלא יאמרו... "::].
הערות
- 6. אין לומר שכוונת רש"י במ"ש "והרג כו'" הוא לפי שע"י הטעם ד"והרג" ["שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם"], מתבטא גדלות הלויתן - כי מלשון רש"י מוכח אשר "שאם יפרו כו'" הוא רק טעם (הבא בדרך אגב) ל"והרג את הנקבה".
- 7. ופשוט שאין לומר ש"ומלחה כו'" הוא הטעם ל"והרג" - כי הי' אפשר להרוג אותה לע"ל ולמלחה.
- 8. ולכן מקדים רש"י "ומלחה כו'" ל"שאם יפרו כו'", כי - באם רש"י לא הי' כותב "ומלחה כו'" - הי" אז "והרג את הנקבה" היפך השכל, ולא רק שה" חסר טעם לזה.
- 9. פרשתנו ב, יח.
- 0. כמו שאמרו (יבמות סג, א) אדם מביא חטין כו', וגם ה"בן חמש למקרא" רואה אשר המצאת צרכי אביו הוא ע"י אמו דוקא.
- 1. ובזה יובן מה שרש"י שטעלט זיך על התיבות "לא טוב היות וגו'" - דלכאורה ממ"נ: או שהוצרך להעתיק (לא רק לרמזם ב"וגו'"). גם התיבות "האדם לבדו" (מכיון שזה נוגע למ"ש בפירושו "ואין לו זוג"); ומכיון שתיבות אלו רק מרמזם ב"וגו'" (לפי שמפרש רק הטעם למה "היות האדם לבדו" הוא לא טוב), הרי מכ"ש שלא הוצרך להעתיק תיבת "היות" - כי ההכרח לפירושו (אשר "לא טוב" אינו להאדם כ"א "שלא יאמרו") הוא מלשון הכתוב "לא טוב היות וגו'": "היות וגו" - המציאות שנאמר לאחרי זה ("האדם לבדו") הוא לא טוב בכלל, כבפנים.
- 2. ומה שהכתוב מסיים "אעשה לו עזר" - יש לומר:
- 8. אלולי הטעם "שלא יאמרו כו'" לא הי" האדם צריך לעזר כלל, במכ"ש מהבע"ח, שהרי האדם הוא בר דעת (ובקדושין פב, ב: מה אלו כו' אינו דין שאתפרנס שלא בצער). אלא שבכדי לשלול לגמרי את הטעות "שתי רשויות הן" [כי מכיון שבתחילה נברא האדם יחידי ורק אח"כ נבראה האשה (ובפרט שהאדם נברא בצלמנו כדמותנו) עלול לטעות יותר בו], נבראה האשה (א) באופן שתהי' לו "עזר" (וזה פועל על האיש שנעשה מוכרח לעזרתה). (ב) באופן שתהי" "כנגדו
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 10 לקו"ש ח"ה ע' 19
- לקוטי שיחות 99 לקו"ש חלק ה' ע' 19
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.