251

תומשך קדושה (גם) בענינים הגשמיים²¹);

וכן הוא בנוגע לכללות עם ישראל, דמכיון שהוא ברוממות ולמעלה מכל עם ולשון, לכן דוקא משו"ז ניתנה לו ארץ ישראל, ארץ גשמית, שבה תלויות כו"כ מצות התורה (עד שעיקר ענין של קיום מצות התורה הוא בארץ ישראל דוקא, כמבואר בארוכה ברמב"ן²²), מאחר שזהו ענין בנ"י והתורה — "לכבוש" את ה"ארציות" של עוה"ז ולעשותו דירה לו יתברך.

ולפיכך פתיחת והתחלת התורה היא ב"בראשית ברא גו'", בבריאת העולם, כי יסוד וכוונה עיקרית של התורה הוא — לכבוש על ידה את העולם ולעשותו דירה לו יתברך.

ה. עפ"ז יש ליישב עוד דיוק בלשון רש"י הנ"ל — "שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם", היינו שזוהי טענתם של אומות העולם בכלל, דלכאורה: הטענה נגד ישראל הלא היא "שכבשתם ארצות שבעה גוים" — וא"כ מה להם ל(עוד) ששים ושלש אומות לבא בתביעה על דבר שבע אומות, (ז' ארצות) שאינם שלהם²³?

וע"פ הנ"ל יש לומר ההסבר בזה: אף שהטענה ד"לסטים אתם" לפי פשוטה (בגשמיות) היא בשייכות לארצות שבעה גוים, ארץ ישראל — מ"מ, תוכן הטענה (טעמה וטענתה) שייך לכל הארצות, היות שנקודה זו — שהתורה ענינה לפעול בארציות וגשמיות העולם (המתבטאת בנתינת ארץ ישראל לעם ישראל) — משפיעה ונמשכת בפועל ביחס בני ישראל לכל הארצות.

והביאור:

ידוע, שתכלית ענין ירידת הנשמה בגוף וחיי בנ"י בעוה"ז הוא — בלשון הבעש"ט²⁴ — "לשכן שמו שם²⁵, לפרסם אלקות במקום זה", שעי"ז "כובשים" את ה"מקום" לעשות "שם" דירה לו יתברך.

כלומר: שליחותו של עם ישראל בארצות, בעוה"ז היא לא רק לעמוד בתוקף על משמרתם בעבודתו יתברך בקיום התומ"צ ולא להתפעל מכל המניעות ועיכובים וכו' — אלא גם להפוך את הארצות למקומות ששורה שם קדושתו של הקב"ה — "לשכן שמו שם".

וזהו תוכן הכתוב "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" — שזוהי עבודתם של ישראל, בקיום התומ"צ בכל מקום ומקום, "לכבוש" את ארצות העמים תחת "בעלות" הקדושה — "לתת להם נחלת גוים".

ו. ליתר ביאור:

ידוע מ"ש בספרים²⁶, שכוונת ירידת הנשמה²⁷ (ובפרט דהגלות) היא — כדי שישראל יבררו את ניצוצות הקדושה שנפלו ונתפזרו בכל קצוי תבל, ולכן "פיזרן לבין האומות"²⁸, כדי שכאו"א יברר את ניצוצות הקדושה שנמצאים ב