1332
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
העדה, עדה שופטת ועדה מצלת הרי כאן עשרים כו' ומנין להביא עוד שלשה כו'. וצ"ל מה שמסיים בכתוב והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו, למה קורא הכתוב גם כאן את הב"ד בשם עדה ולא דיינים, שופטים וכיו"ב?
ויובן זה עפ"י משנ"ת בהתועדות יב תמוז הטעם שלא מצינו חילוק לענין פרהסיא בין עשרה ליותר מעשרה - כי דבר שנעשה בפני עשרה מישראל הוא פרהסיא הכי גדולה - כיון שעשרה מישראל כוללים כל העולם'. ולכן דבר מפורסם בפני עשרה הוא כמו שנתפרסם בכל העולם.
המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא (סנהדרין פ"ד, מ"ה). ולכן דינו של הורג נפש מישראל - חטא הנוגע ב"עולם מלא", הוא בפני עדה דוקא - עשרה מישראל, הכוללים את כל העולם, שלכן מרגישים הם את הפגם במילואו.
כמו שבריאת העולם היתה ע"י כל שלושת הקוים, כמארז"ל (ב"ר פי"ב, טו): אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים (קו הימין) הוי חטיי' סגיאין, במדת הדין, (קו השמאל) היאך העולם יכול לעמוד, אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים (התכללות, קו האמצעי), כן גם תיקון ובנין העולם שנאבד ע"י ההורג נפש, הוא ע"י שלושה הקוין: בתחילה? - ושפטו העדה (מדת הדין), ואח"כ - והצילו העדה (חסד), תיקונו בפועל - והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו - כפרת ותיקון החטא ע"י גלות דערי מקלט - מצד קו האמצעי המכריע
בין חסד וגבורה?. (משיחת ש"פ מטו"מ תש"כ)
הערות
- 1. כי אכל בי עשרה שכינתא שריא, ובחי" שכינה (הכללית) היא מקור כל המשכות החיות שבכל העולמות (תניא פנ"ב). - ועד"ז בנוגע לבחי' שכינה דעולם הבריאה, לגבי המשכות שבעולם הבריאה וכו' - ולכן, כל החילוקים שבין עשרה ליותר מעשרה הוא רק בנוגע המשכת אלקות שלמעלה מבחי' מקור חיות העולמות (וכההמשכה דמ"ת שהייתה צריכה ס' ריבוא דוקא)* - ועד"ז בנוגע לשכינה שבעולם פרטי כו' (וכמו ברכת חכם הרזים), אבל בנוגע להמשכת אלקות שייך לכללות העולמות - ועד"ז בנוגע לכל עולם בפרט - אין חילוק בין עשרה ליותר מעשרה, וגם במעמד עשרה מישראל ישנה השראת השכינה עצמה שא"א לעולמות לסבול ולקבל אורה (תניא שם), ומטעם זה, "אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד כו' תפול עליו אימתה ופחד בל"ג ותכלית כו' עד שהי' מתבטל ממציאותו לגמרי" (אגה"ק סכ"ג).
- 2. ע"ד מארז"ל (רש"י בראשית בתחלתו. ס' הלקוטים להאריז"ל בתחלתו. ובכ"מ. - וראה מדרש ילמדנו הובא בתלמוד תורה) בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין כו' שיתף עמו מדת הרחמים.
- 43. ובזה י"ל בדא"פ מה שהורה רבינו הזקן בסידורו (בסדר התרת נדרים) וטוב שיהא עדה שלימה. - כי הטעם להתרת נדרים בערב ר"ה הוא לפי שבר"ה הוא בנין העולם מחדש, וההכנה לזה, הוא תיקון כללות העולם (כידוע שכל עניני העולם נחלקים לג' סוגים: מצוה, רשות ועבירה. ועיקר הבריאה, ועבודת הבירורים שבה, הוא בדברי הרשות, ונדרים ענינם - המשכת קדושה בעניני הרשות. ועד"ז התרת נדרים**), ותיקון כללות העולם אפשרי ע"י עשרה מישראל, עדה שלימה, שלימות כל העולם.
- 4. *) תוס' ביאור בזה - ראה לקו"ש חי"ג ע' 156. המו"ל. **) כמבואר לעיל בשיחה לפ' מטות.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.