1189

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

התגלתה למטה באופן של "דיבור" - התגלות לזולת, אל הנבראים.

על כך אומרת הגמרא: "יכול, אף לדברי תורה"?, הרי לגבי עניני הבריאה נאמר כי ה"אומנות", עבודתו של אדם, צריכה להיות "ישים עצמו כאלם", להתעלות מבחינת הדיבור, ואפילו מגילוי "עשרה מאמרות" שבעולם; ואם כן עלולה להיווצר מחשבה מוטעית כי כך צריך להיות גם "לדברי תורה": על האדם להתמסר רק לבחינת מחשבה שבתורה, פנימיות וסתים דאורייתא, ולא ל"גליא דתורה", המלובשת בדברים נבראים גשמיים ונפרדים -

תלמוד לומר: "צדק תדברון", יש לעסוק בתורה כפי שהיא מופיעה ב"דיבור" - גליא דתורה (המתלבשת אפילו בענינים גשמיים"). ברור

אבות פ''א שיחות 19

אמנם, כי יש לאחד גליא דתורה עם פנימיות התורה*, ובבחינת דיבור של תורה צריכה להאיר בחינת מחשבה דתורה. אבל אין התהליך של זה דומה לתהליך של ה"עבודה" בעולם. לגבי הבריאה מהוה הדיבור ירידה בלבד, ומשם כך "ישים עצמו כאלם", שתיקה, התעלות מ"דיבור"; ואילו לגבי תורה, יש יתרון לבחינת "דיבור" של תורה על בחינת "מחשבה" של תורה: בירידת התורה דוקא למטה - מסר הקב"ה כביכול, את עצמותו (אלא שבבחינת דיבור בלבד של תורה - הדבר בהעלם, ולכן צריך להיות "עירבת לי בהן קב חומטין*, לימוד פנימיות התורה, סתים דאורייתא, כדי לגלות את הפנימיות הטמונה בנגלה, כדלהלן).

יז, למרות שהאפשרות לקבל את כח העצמות היא באמצעות לימוד הנגלה שבתורה וקיום המצוות דוקא בגשמיות - יש, אבל, להזדקק גם לפנימיות התורה, משום שכוונת "דירה בתחתונים" היא שיהא גילוי עצמותו ית', דירה לעצמותו אך בגילוי, והרי עצמותו מתגלה רק ע"י התבטלות, ככתוב*: "מרום וקדוש אשכון, ואת דכא ושפל רוח". אין הכוונה כאן לשלול את הגאוה, שהיא "תועבת הוי'" "וכל אדם שיש בו גסות

הערות

  1. 2. ובזה "יש לבאר מ"ש בכהאריז"ל (שער הפסוקים תהלים נח, ב): "דע, כי מילוי אותיות אל"ם כזה: ל"ף, מ"ד, מ הם בגימט' צד"ק. ונמצא, כי בהיות תיבת אל"ם פשוטה, מורה על ביטול הדבור. ובהתמלאות אותיות אל"ם, העולות גימטריא צד"ק, אז בא כח הדיבור, ולכן אמר צדק תדברון" - כי המילוי מורה על המשכת האור למטה, שהרי לעצמו א"צ להמילוי והמילוי הוא רק בכדי לומר לזולתו (לקו"ת דרושי שמע"צ צב, ג וראה ג"כ ד"ה פקודא ליתן מחצה"ש (לאדה"ז כו'. נדפס תשכ"ג)), שלכן ע"י מילוי אותיות אלם בא כח הדיבור. שזה מורה על בחינת גליא דתורה שירדה ונתלבשה ונתגלתה להמטה. אבל עם זה, מרומז בזה גם העצמות שבגליא דתורה, כי במילוי יש עוד פירוש (דרמ"צ קט, ב. ובסידור ד"ה זכר רב טובך הובאו ב' הפירושים) שהו"ע העלם והפנימיות שאינו יכול לבוא בגילוי. (וב' הפירושים תלויים זב"ז, כי ההמשכה וההשפעה למטה הוא בכח הפנימיות דוקא, וראה לקו"ת דרושי ר"ה נז, ד).
  2. 3. עיין בכ"ז בקונטרס עץ החיים.
  3. 4. שבת לא, סע"א. לקו"ת ויקרא ו, א. 5 ראה לעיל ע' 35.
  4. 6. ישעי' נז, טו.

מצוטט ב־1 עמודים

  1. אגרות קודש אגרת מז לקוטי שיחות ח"ד ע' 1189

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.