1163

וטריא, בטרם שליבן והסיר את הקושיות והסתירות על הסברא השכלית, העונג הוא ממנו והלאה, אדרבה, הוא מתייסר מכך שהרעיון אינו נהיר לו. אז אין לו כלל שביעת רצון ולכן לא שייך שיהיה לו ישות מכך.

זהו הרמז שב"כפות תמרים": צריכים לדעת תמיד שמצויים עדיין ב"עלים". ככל שיתעלו ויתעמקו בתורה, יש לדעת, שזהו רק כטיפה מן הים, ואף פחות מכך. שכן התורה "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים"?י, ואילו אמיתיות התורה - היא "נעלמה מעין כל חי"*?'.

הנחה. זו, שמצויים רק בתחילה, שוללת מהאדם את הישות והגאוה העלולים לבוא מידיעת תתורה. אדרבה, הידיעה עד כמה רחוקים מתכלית אמיתיות התורה, מביאה לידי התבטלות והעדר הישות.

זהו גם הרמז בכפות תמרים, כפות מלשון כָּפוּת3* - הוא אינו נבדל ונפרד ח"ו, אלא על ידי הביטול העצמי הוא כפות (מחובר ומאוחד) עם הקב"ה.

ודוקא מחמת התבטלותו של ה"לולב" לכן הוא הגבוה ביותר, שכן ככל שהוא בהתבטלות, כך גם השגותיו נעלות יותר והוא מצליח לכוון את ההלכה לאמיתתה, כמאמר

חג הסוכות שיחות 1586

רז"ל על בית הלל, שמשום שינוחין ועלובין היו" - הלכה כמותם'*.

זו ההוראה מכל האמור הוא: צריכים ללמוד באופן של "לולב", להתמסר לגמרי לתורה, ובעת ההתאחדות עם התורה לא יהרהר אודות דברים אחרים. והכוונה בכך אינה רק לגבי תלמידי הישיבות ויושבי אוהל; אלא, כאמור לעיל, שכל ארבעת המינים צריכים להיות אגודה אחת; שיהיו כל כך מאוחדים, עד שכל סוג יכיל גם את היתרונות של שאר סוגי בני ישראל, כלומר שאפילו אלה שהם מסוג ה"ערבה", צריך שיהא אצלם זמנים קבועים שבהם יהיו בבחינת "לולב" - ללמוד תורה באופן של התאחדות גמורה.

וזמנים אלה בהם הם לומדים תורה באופן האמור, פועל עליהם שיצאו ממעמדם ומצבם, שיהיה אצלם הילוך בלי גבול גם בשאר הענינים - כשם שנענוע הלולב פועל נענוע גם בשאר שלשת המינים כנ"ל - בקיום המצוות וכו', עד שגם העבודה בעניני הרשות, של "בכל דרכיך דעהו" במשך כל היום, יהיה אצלם באופן של הילוך.

ההתחלה בכל האמור היא היגיעה וההתעמקות בתורה ו"לאפשה לה", ללכת בכל יום מעלה מעלה. וכאשר מתייגעים, ישנה = ההבטחה5, שה"יגעת" יביא ל"מצאת", שלא לפי