1149

שיחה א

יוס הכיפורים

א. קיימת מחלוקת בגמרא'! אודות כפרת עוונות של יום הכיפורים: = רבנן אומרים: "יום

הכיפורים אין מכפר אלא על השבים" ורבי אומר: "בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר", משום ש"עיצומו של יום מכפר". וההלכה היא? כרבנן.

ביאור דבריהם: המחלוקת אינה שרבנן סוברים ש"עיצומו של יום" אינו מכפר ורק התשובה מכפרת. גם לדעת רבנן "עיצומו של יום מכפר":, כלומר האדם עצמו, באמצעות התשובה שלה אינו מסוגל להגיע לאותה כפרה הבאה על ידי "עיצומו של יום". המחלוקת בין רבי ורבנן היא: כיצד יכולים להגיע אל הכפרה של "עיצומו של יום". רבי סובר, עם בוא = יום הכיפורים, מיד מאיר ה"עיצומו של יום" - אפילו כשהאדם עדיין לא עשה תשובה - וה"עיצומו של יום" עצמו מכפר על עוונותיו; ורבנן סובריםי, שכדי להגיע לכפרה של "עיצומו של יום", צריכה להיות תחילה עבודת התשובה, ואז, ישנה גם הכפרה של "עיצומו של יום", שהיא נעלית יותר מהכפרה הבאה על ידי

התשובה לבד. אבל הכל מודים ש"עיצומו של יום מכפר"**י.

על פי זה גם יובנו* דברי חז"ל על הפסוק דרשו הו" בהמצאו - "אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ", מדברי חז"ל בגמרא מובן, כי למרות שגם ימי ראש השנה ויום כיפור נכללים בעשרת ימי תשובה ("אלו עשרה ימים"), מכל מקום אין עיקר ענינם מתבטא בכך שהם ימי תשובה ("שבין ר"ה ליוה"כ"): הכללותם בעשרת ימי תשובה היא הדרגה הנחותה שבראש השנה ויום כיפור; ואילו ענינם העצמי הוא למעלה מזה: עיקרו של ראש השנה הוא - "תמליכוני עליכם", ועיקרו של יום הכיפורים הוא "עיצומו של יום מכפר" - הכפרה שביום זה, המעניקים מלמעלה לכל אדם, שאינה נמדדת לפי עבודת התשובה שלו.

ב. כפרה' אין פירושה רק שהאדם אינו נענש עבור החטא, אלא גם שנמחק% מנפשו הרבב והפגם שנתהוו על ידי החטא שנעשה; יתירה מזו: תכלית הכפרה היא - לא זו בלבד שלא נותר רושם מהעבירות, אלא תכליתה שהזדונות עצמן נהפכים ונחשבים כזכיות?.