1088

= לקוטי

מסיני"!', והם דבר הוי' ממש?'. אלא שהדבר הוי' התלבש בהשגתם (ומובן,

שישנם כמה הבדלים באופן ההתלבשות, אבל הכל הוא דבר הו" ממש).

מכך מובן, שכשם שבמשנה תורה לא רק שנתווספו ענינים חדשים, אלא גם נתבארו ענינים רבים מהספרים הקודמים, שלולא משנה תורה לא היינו יודעים גם את הענינים הללו, כך הוא גם בנוגע לחידושים ותקנות שבכל דור ודור, אם אין שומרים את התקנות וכו' של "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא":', הרי לא זו בלבד שנחסר בתקנות וכו' עצמן, שהן הרי דבר הו" ממש, אלא שנחסר גם בדברים הקודמים. וכפי שנאמר במכילתא על הפסוק*' "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו", שהמאמין ברועה נאמן הרי זה כאילו מאמין בהוי', וכל המדבר סרה על רועה נאמן הרי הוא כאילו מדבר על הקב"ה.

ב. משנה תורה נאמר לדור שנכנס לארץ ישראל5. בכך יבואר מדוע היה צריך להיות אז הסדר של "מפי עצמו", שכן גילוי האלקות היה

דברים

צריך להיות דרך "ממוצע" המחבר: עם כניסתם לארץ ישראל החלה אצל בני ישראל סדר עבודה של "ארץ נושבת"*', התלבשות בדברים גשמיים ובירורם. לפיכך בבואם לארץ ישראל לא היו מסוגלים לקלוט את האור האלוקי ללא ממוצע, כפי שהיה בדור המדבר, שקלט את האור ללא התלבשות של ממוצע, לפי שבמדבר היו מופשטים מגשמיות. 7

וכן גם אחר כך, מדור לדור: ככל שנתמעטו הדורות, כך בא דבר הו" בלבושים רבים יותר (שבכך מתבטא ההבדל בין תורה שבכתב (אפילו משנה תורה) ותורה שבעל פה, תנאים, אמוראים, גאונים, ראשונים ואחרונים). שכן כדי שהאור יוכל להגיע לדור נחות יותר, היה צורך שירד ביותר לבושים. אלא שכל ההבדלים אינם אלא בנוגע ללבושים בהם התלבשה התורה, שהרי במהות אין כל הבדל: כל חלקי התורה, מד' הספרים הראשונים עד לחידושי תורה של אחוון (שנתקבל בתפוצות ישראל)%! הם דבר הוי' ממש, "וכולם מרועה אחד ניתנו"*י.

ג. כבר דובר פעם*', ש"בעבודה" לאחר הכניסה לארץ ישראל יש יתרון